סיפורי הזוהר

מהדורה דיגיטלית

ר' אלעזר מתארח בלוד ור' חזקיה עמו והם קמים בלילה ללמוד תורה

זוהר ח"א פ"ה ע"א - פ"ה ע"ב (לך לך)פתח בספריא ↗
השוואה לסיפור אחר

רבי אלעזר אערא בבי אושפיזא בלוד, והוה עמיה רבי חזקיה.

קם בליליא למלעי באורייתא, קם רבי חזקיה גביה.

אמר ליה רבי אלעזר: בקיסטרא דקוסטא חברייא שכיחי.

פתח רבי אלעזר ואמר:

(שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער וגו'. כתפוח, דא קודשא בריך הוא, דאיהו חמיד ומתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין דלא אית דדמי ליה. רשים איהו מכלא, רשים הוא דלית אחרא כותיה. בגיני כך בצלו חמדתי. בצלו ולא בצלא אחרא. בצלו ולא בצלא דשאר ממנן. חמדתי, אימתי, מן יומא דהוה אברהם בעלמא דאיהו חמיד ורחים ליה לקודשא בריך הוא באהבה כמא דאת אמר, (ישעיהו מ״א:ח׳) אברהם אוהבי. ופריו מתוק לחכי, דא הוא יצחק דאיהו איבא קדישא.

דבר אחר בצלו חמדתי וישבתי, דא יעקב. ופריו מתוק לחכי, דא יוסף הצדיק דעבד פירין קדישין בעלמא. ועל דא כתיב (בראשית ל״ז:ב׳) אלה תולדות יעקב יוסף. דכל אנון תולדות דיעקב (יוסף דאיהו דעביד תולדות) (נ''א ביוסף הצדיק קיימי, דעביד תולדות כעין כלהו) (ד''א ל''ג שבטים), ובגין כך אקרון ישראל על שמא דאפרים דכתיב, (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים וגו'.

דבר אחר כתפוח בעצי היער. דא אברהם. דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין ואתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה, ואתרשים חד לעילא, ואתרשים חד לתתא דכתיב (יחזקאל ל''ג כ''ד) אחד היה אברהם. מאי טעמא הוה אחד. דלא הוה אחרא בעלמא די סליק למהימנותא דקודשא בריך הוא בר איהו.

אמר ליה רבי חזקיה: והא כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אמר ליה: עד כען אנון לא הוו בדרגין עלאין דאתעטר בהו אברהם.

לבתר אמר ליה: תו שמענא דלא אקרי אברהם אחד עד דאסתלק ביצחק ויעקב. כיון דאסתלק ביצחק ויעקב (נ''א והא) והוו כלהו תלתהון אבהן דעלמא כדין אקרי אברהם אחד. וכדין הוא תפוח בעלמא רשים מכל בני עלמא.

אמר ליה: שפיר קא אמרת.

דבר אחר:

כתפוח בעצי היער דא קודשא בריך הוא. כן דודי דא קודשא בריך הוא. בצלו דא קודשא בריך הוא. חמדתי וישבתי, ביומא דאתגלי קודשא בריך הוא על טורא דסיני וקבילו ישראל אורייתא ואמרו (שמות כד) נעשה ונשמע.

ופריו מתוק לחכי. אלין מלין דאורייתא דכתיב בהו (תהילים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים. דבר אחר ופריו מתוק לחכי, אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהו איבא דעובדוי דקודשא בריך הוא וקיימי עמיה לעילא.

תא חזי, כל נשמתין דעלמא דאנון איבא דעובדוי דקודשא בריך הוא כלהו חד ברזא חד, וכד נחתי לעלמא כלהו מתפרשין בגוונין דכר ונוקבא, ואנון דכר ונוקבא מחברין כחדא.

ותא חזי, תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש. ורעותא דתיאובתא דדכורא לגבי נוקבא ואתדבקותא דיליה בה, אפיק נפש וכליל תיאובתא (נ''א תיאובתיה) דנוקבא ונטיל לה. ואתכליל) תיאובתא תתאה בתיאובתא דלעילא ואתעבידו רעותא חדא בלא פירודא.

וכדין (נטיל) כליל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא ותיאובתין דתרווייהו מתדבקן כחדא, ועל דא כלא כליל דא בדא. וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין. לבתר כיון דנחתי מתפרשן דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, וקודשא בריך הוא מזווג לון לבתר. ולא אתייהיב זווגא לאחרא אלא לקודשא בריך הוא בלחודוי, דאיהו ידע זווגא דלהון לחברא לון כדקא יאות.

זכאה הוא בר נש דזכי בעובדוי ואזיל באורח קשוט בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוה מעיקרא, דהא אי זכי בעובדוי דא הוא בר נש שלים כדקא יאות. ובגין כך כתיב ופריו מתוק לחכי. דהוא בתקונא מברך לאתברכא מניה עלמא, בגין דכלא בעובדין דבר נש תליא אי זכי אי לא זכי.

אמר רבי חזקיה:

הכי שמענא דכתיב, (הושע י״ד:ט׳) ממני פריך נמצא. קודשא בריך הוא אמר ליה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא. פריי נמצא לא כתיב אלא פריך. ההוא תיאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כדאמרן. לבתר אשתכחו תרווייהו בעלמא, ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא.

דבר אחר בתיאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא. דאי לאו תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לא אתעבידו פירין לעלמין הדא הוא דכתיב ממני פריך נמצא: