(ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך, האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה, אבל תא חזי, נפשא דבר נש, כד (איהו) סליק לערסיה, נפקת מניה וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקאן. לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא, אלא נפשא סלקא ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו (נשימו) דקיסטא דחיותא דלבא.

ונפשא אזלא ובעיא לסלקא. וכמה דרגין לדרגין לסלקא, שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא. אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא סלקא לעילא. ואי לאו דכיאת, אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר. ותמן מודעי לה מלין ואיהו אתדבקת מאנון מלין דזמן קריב. ולזמנין דחייכין בה ומודעין לה מלין כדיבין. וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא עד דיתער בר נש ותאבת לאתרה. זכאין אנון צדיקייא דגלי לון קודשא בריך הוא רזין דיליה בחלמא בגין דיסתמרון מן דינא. ווי לאנון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו.

תא חזי, אנון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו, נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא וסלקא ולא אתדבקת בהו. ולבתר אזלא ושטאת וסלקא כפום אורחה.

ההיא נפשא דזכת לסלקא אתחזיאת קמיה דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה. ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי.

ודא היא נפשא דכסיפא דילה כד סלקא בקודשא בריך הוא (תדיר), ולא אתדבקת בהני זינין טהירין אחרנין, והיא אזלת בתר זינא קדישא באתרא (ד''א בתר אתרא) דנפקת מתמן. ובגין כך כתיב נפשי אויתיך בלילה. בגין למרדף בתרך ולא לאתפתאה בתר זינא אחרא נוכראה.

תא חזי, נפשי דא נפש דאיהי שלטא בלילה ולמרדף בתר דרגא. רוח ביום, דכתיב נפשי אויתיך בלילה, דא נפש דאיהי שלטא בלילה. אף רוחי בקרבי אשחרך. דא רוח דאיהו שלטא ביממא.

ואי תימא דתרין דרגין אנון בפרודא, לאו הכי, דהא דרגא חד אנון, ואנון תרין בחבורא חד. וחד עלאה דשלטא עלייהו ואתדבק בהו ואנון ביה (ואקרון) ואתקריאת נשמה, וכלהו דרגין סלקאן ברזא דחכמתא, דכד מסתכלן אלין דרגין יסתכל בר נש בחכמה עלאה, והאי נשמה עייל בהו ומתדבקן בה, וכד האי שלטא כדין ההוא בר נש אקרי קדוש שלים מכלא. רעותא חדא לגבי קודשא בריך הוא.

נפ''ש איהו אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחדת בגופא. לבתר אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב, (ישעיה לכ) עד יערה עלינו רוח ממרום.

לבתר דמתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה. דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה, והאי נשמה איהי סתימא עלאה על כלא טמירא דכל טמירין. אשתכח דאית (לה) כרסייא לכרסייא וכרסייא לגבי עלאה עלייהו. וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה. וכלא הוא חכמתא לאתדבקא בהאי גוונא מלין סתימין.

תא חזי (לעיל עז ב) נפש איהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא. כגוונא דנהורא דבוצינא. דנהורא תתאה דאיהי אוכמא אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מנה ולא אתתקנת אלא בה. וכד אתתקנת בפתילה אתעבידת כרסייא לנהורא עלאה חוורא דשרייא על ההוא נהורא אוכמא.

לבתר כד מתתקנן תרווייהו אתעבידת ההוא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי ולא אתיידע מה דשרא על ההוא נהורא חוורא. וכדין נהורא שלים. וכך הוא בר נש דאיהו שלים בכלא. וכדין אקרי קדוש, כמא דאת אמר, (תהילים ט״ז:ג׳) לקדושים אשר בארץ המה וגו'. כגוונא דא ברזא עלאה.

תא חזי, בשעתא דעאל אברהם לארעא, אתחזי ליה קודשא בריך הוא כמה דאתמר דכתיב ליי הנראה אליו, וקביל תמן נפש ובנה מזבח לההוא דרגא. לבתר הלוך ונסוע הנגבה דקביל רוח. לבתר (עד) דסליק לאתדבקא גו נשמה כדין ויבן שם מזבח ליי סתם, דא היא נשמה דאיהי סתימא דכל סתימין.

לבתר ידע דבעי לאצטרפא ולאתעטרא בדרגין, מיד וירד אברם מצרימה, ואשתזיב מתמן. ולא אתפתא גו אנון טהירין, ואתצריף ותב לאתריה. כיון דנחת ואתצריף, מיד ויעל אברם ממצרים, סליק ודאי ותב לאתריה ואתדבק במהימנותא עלאה דכתיב הנגבה.

מכאן ולהלאה ידע אברהם חכמתא עלאה ואתדבק בקודשא בריך הוא ואתעביד ימינא דעלמא. כדין ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. כבד מאד בסטרא דמזרח. במקנה בסטרא דמערב. בכסף מסטרא דדרום. בזהב מסטרא דצפון.

תא חזי, מה כתיב וילך למסעיו, למפקד אתריה ודרגוי. למסעיו למסעו כתיב, מאן מסעו. דא דרגא קדמאה דאתחזי ליה בקדמיתא, כתיב הכא מסעו וכתיב התם (מלכים א ו׳:ז׳) אבן שלמה מסע נבנה. והא אוקימנא אבן שלמה ודאי. מסע כמה דאתמר.

וילך למסעיו. (עיין פי' בס' הגלגולים דף ו' ע''ג סוף פ' ו) כל אנון דרגין דרגא בתר דרגא כמה דאתמר. מנגב ועד בית אל לאתקנא אתריה ולחברא לון ביחודא שלים. דהא מנגב ועד בית אל אשתכח רזא דחכמתא כדקא יאות.

אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, אהלה בה''א, מאן אהלה, דא בית אל. אבן שלמה כדאמרן. תו רשים ואמר אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה דכתיב ליי הנראה אליו. וכדין ויקרא שם אברם בשם יי. כדין אתדבק במהימנותא שלימתא.

תא חזי, בקדמיתא סליק מתתא לעילא דכתיב וירא יי אל אברם. וכתיב ליי הנראה אליו. ודא הוא דרגא קדמאה כדאמרן אבן שלמה (מסע נבנה וכתיב למסעו). ולבתר הלוך ונסוע הנגבה. דרגא בתר דרגא עד דאתעטר בדרום חולקיה ועדביה. לבתר סתים מלה כד סליק ואמר ליי סתם, דא עלמא עלאה. ומתמן נטיל בדרגין ונחית מעילא לתתא ואתדבק כלא באתריה כדקא יאות.

והכא כד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא עלאה. מה כתיב וילך למסעו מנגב מסטרא דימינא שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף, ונחית דרגא בתר דרגא (עד) מנגב ועד בית אל מעילא לתתא.

וכתיב ויקרא שם אברם בשם יי אדבק יחודא באתריה כדקא יאות דכתיב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. מאי אשר עשה שם, דסליק לה מתתא לעילא. והשתא נחית בדרגין מעילא לתתא, בגין דהיא לא תעדי מאנון דרגין עלאין, ואנון לא יעדון מנה, ויתיחד כלא ביחודא חדא כדקא יאות.

כדין אתעטר אברהם והוה חולק עדביה דקודשא בריך הוא ודאי. זכאין אנון צדיקייא דמתעטרי ביה בקודשא בריך הוא והוא מתעטר בהון. זכאין אנון בעלמא דין וזכאין אנון בעלמא דאתי. עלייהו כתיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. וכתיב, (משלי ד׳:י״ח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

(תהלים כה) פנה אלי וחנני וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, והא אוקימנא ליה בכמה אתר. אבל בהאי קרא מלין סתימין אית ביה. פנה אלי. וכי דוד אמר פנה אלי וחנני. אלא בגין דרגא דיליה דאיהו אתעטר ביה קאמר. תנה עזך לעבדך, תנה עזך דא עז עלאה כדכתיב, (שמואל א ב) ויתן עז למלכו. מאן מלכו דא מלך סתם מלכא משיחא. אוף הכא לעבדך דא מלכא משיחא כדאמרן מלך סתם.

והושיעה לבן אמתך, וכי לא הוה בריה דישי איהו עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמא דאבוי. אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למהך במלה דאיהו ודאי. ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי. ותו הא תנינן (ד''א ל''ג דהא) דדא מלך כדקאמרן.

תא חזי, מה כתיב ויהי ריב בין רעי מקנה אברם, רב כתיב חסר יוד, דבעא לוט למהדר לפולחנא נוכראה דפלחי יתבי ארעא, וסופיה דקרא אוכח דכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ומנלן דלוט אהדר לסרחניה לפולחנא נוכראה, דכתיב ויסע לוט מקדם. מאי (לעיל עד ב) מקדם, מקדמונו של עולם. כתיב הכא ויסע לוט מקדם וכתיב ויהי בנסעם מקדם מה להלן נטילו מקדמונו של עולם אוף הכא כן.

כיון דידע אברהם דלוט להכי נטי לביה. מיד ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי. לית אנת כדאי לאתחברא בהדאי. כדין אתפרש אברהם מניה ולא בעא למיהך ולאתחברא עמיה, דכל מאן דיתחבר לחייבא סופיה למיהך אבתריה ולאתענש בגיניה.

מנלן מיהושפט דאתחבר עם אחאב ואלמלא זכו דאבהן אתענש תמן דכתיב, (דברי הימים ב י״ח:ל״א) ויזעק יהושפט. וכדין אשתזיב דכתיב ויסיתם אלהים ממנו. ועל דא לא בעא אברם למיהך בהדיה דלוט. ועם כל דא לא בעא לוט למהדר מסורחניה אלא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן. ויסע לוט מקדם אתנטיל מן קדמאה דעלמא ולא בעא לאתדבקא במהימנותא שלימתא כאברהם. אברם ישב בארץ כנען. לאתדבקא באתרא דמהימנותא ולמנדע חכמתא לאתדבקא במאריה. ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום. עם אנון חייבין דעלמא דנפקו מגו מהימנותא דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ליי מאד. כל חד אתפרש לארחיה כדקא יאות. בגין כך זכאין אנון חברייא דמשתדלי באורייתא יממא וליליא, וחברותא דלהון בקודשא בריך הוא. ועלייהו כתיב, (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום: