ר' אלעזר יושב לפני אביו עם ר' יהודה ר' יצחק ור' חזקיה, ושואל שאלה
רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, והוי עמיה רבי יהודה ורבי יצחק ורבי חזקיה.
אמר ליה רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי: האי דכתיב לך לך מארצך וממולדתך, כיון דכלהו נפקו למהך, אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון. דהא אף על גב דתרח הוה פלח לעבודה זרה. כיון דאתער באתערותא טב למיפק בהדיה דאברהם, וחמינן דקודשא בריך הוא אתרעי בתיובתא דחייביא ושרא למיפק אמאי לא כתיב לכו לכם, אמאי לאברהם בלחודוי לך לך.
אמר ליה רבי שמעון: אי תימא דתרח כד נפק מאור כשדים בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי. אלא כד נפק לאשתזבא נפק, דהוו כלהו בני ארעיה בעאן למקטליה. כיון דחזו דאשתזיב אברהם הוו אמרי ליה לתרח, אנת הוא דהוית מטעי לן באלין פסילין, ומגו דחלא דלהון נפק תרח, כיון דמטא לחרן לא נפק מתמן לבתר, דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו יי וילך אתו לוט, ואילו תרח לא כתיב (ביה וילך, אלא ויצא).
פתח ואמר:
(איוב ל״ח:ט״ו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. האי קרא אוקמוה, אבל וימנע מרשעים אורם, דא נמרוד ובני דריה דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד.
דבר אחר וימנע מרשעים אורם, דא תרח ובני ביתיה. אורם, דא אברהם. האור לא כתיב אלא אורם דהוה עמהון. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד דהוה מטעי אבתריה כל בני עלמא, ובגין כך כתיב לך לך. בגין לאנהרא לך ולכל אנון דיפקון מינך מכאן ולהלאה.
תו פתח ואמר:
(איוב ל״ז:כ״א) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. ועתה לא ראו אור, אימתי, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. בהיר הוא בשחקים. דבעא קודשא בריך הוא לאדבקא ליה לאברהם בההוא אור דלעילא ולאנהרא תמן. ורוח עברה ותטהרם. דהא לבתר תבו בתיובתא תרח וכל בני ביתיה (נ''א וכל בני מאתיה). בני ביתיה (נ''א בני מאתיה) דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. תרח, דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו'.