האי קץ כל בשר אתהני מאנון קרבנין דהוו ישראל מקרבין על גבי מדבחא או לא?

כלא הוו מסתפקי כחדא לעילא ותתא.ותא חזי, כהני וליואי וישראל אנון אקרון אדם בחבורא דאנון רעותין קדישין דסלקין מגווייהו. ההוא כשבא או אמרא או ההיא בהמה דקרבין אצטריך עד לא יתקריב על גבי מדבחא לפרשא עלה כל חטאין וכל רעותין בישין לאתודאה עלה. וכדין ההיא אתקרי בהמה בכלא בגו אנון חטאין ובישין והרהורין.

כגוונא דקרבנא דעזאזל דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו'. הכי נמי הכא. וכד סלקא על גבי מדבחא מטולא על חד תרין. ובגין כך דא סלקא לאתריה. ודא סלקא לאתריה. דא ברזא דאדם ודא ברזא דבהמה כמה דאת אמר (תהילים ל״ו:ז׳) אדם ובהמה תושיע יי.

חביתין וכל שאר מנחות לאתערא רוחא קדישא ברעותא דכהני ושירתא דליואי ובצלותא דישראל. ובההוא תננא ושמנא וקמחא דסליק מתרוון ומסתפקין (ס''א ומתפנקין) (ס''א ומתפשטין) כל שאר מארי דדינין דלא יכלין לשלטאה בההוא דינא דאתמסר לון. וכלא בזמנא חדא. תא חזי, כלא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסתפקא דא בדא, ולאסתלקא לעילא מאן דאצטריך עד אין סוף. (נדפס בפקודי רכא א, רסח ב)

ארימת ידאי בצלותין לעילא, דכד רעותא עלאה לעילא לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין רישא דסתים יתיר לעילא. וההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא ידיע ונהיר מאי דנהיר כלא בסתימו.

רעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרא מניה. חד פריסו אתפריס. ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה מטי ולא מטי עד ההוא פריסא נהיר מה דנהיר. וכדין (ס''א ההוא) איהו מחשבה עלאה נהיר בנהירו (בסתימו) סתים דלא ידיע וההוא מחשבה לא ידע. כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע בנהירו דפרסא דקיימא דנהיר ממה דלא ידיע ולא אתיידע ולא אתגלייא. וכדין (נ''א האי) דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין.

והיכלין לאו אנון נהורין ולאו אנון רוחין ולאו אנון נשמתין. ולא אית (איהו) מאן דקיימא בהו. רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה דאיהו חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף בתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתיידעו. ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה (נ''א עלאין). תפסין בה ולא תפסין. באלין קיימי כל רזי דמהימנותא וכל אנון נהורין מרזא דמחשבה עלאה (דלתתא ד''א ולתתא) כלהו אקרון אין סוף. עד הכא מטו נהורין ולא מטון ולא אתיידעו. לאו הכא רעותא ולא מחשבה. (כדין ד''א כד) נהיר מחשבה ולא אתיידע (ידיע) ממאן דנהיר. כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר למאן דנהיר ואעיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא. וברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא. כדין קיימי כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף. ההוא נהירו דאתנהיר מניה מחשבה עלאה (דלא אתיידע בה כלל) אקרי אין סוף. ומניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא כלא קאים. זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

תא חזי, האי קץ כל בשר, כמה דקשורא אשתכח לעילא בחדו, אוף הכי נמי לתתא בחדוותא. ורעותא לאסתפקא כלא לעילא ותתא. ואימא קיימא עלייהו דישראל כדקא יאות.

תא חזי, בכל רישי ירחא וירחא כד סיהרא מתחדשא יהבין ליה להאי קץ כל בשר חולקא חדא יתיר על קרבנין לאתעסקא ביה וישתמש בחולקיה. ויהא סטרא דישראל בלחודייהו. בגין דיתאחדון במלכיהון, ודא איהו שעיר. בגין דאיהו בחולקא דעשו דכתיב ביה שעיר (בראשית כ״ז:י״א) הן עשו אחי איש שעיר. ועל דא איהו אשתמש בחולקיה. וישראל אנון משתמשין בחולקיהון. ובגין כך כתיב, (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו.

תא חזי, האי קץ כל בשר, כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא תדיר ובגין כך תקונא דבשרא תדיר לגביה ועל דא אקרי קץ כל בשר. וכד איהו שליט, שליט על גופא ולא על נשמתא. נשמתא סלקא לאתרא ובשרא אתיהיב לאתר דא. כגוונא דא בקרבנא דרעותא סלקא לאתר חד, ובשרא לאתר חד.

ובר נש דאיהו זכאה איהו קרבנא ממש לכפרה. ואחרא דלאו איהו זכאה, לאו איהו קרבנא בגין דביה מומא דכתיב, (ויקרא כב) כי לא לרצון וגו'. ועל דא צדיקיא כפרה אנון דעלמא וקרבנא אנון בעלמא (עד כאן):

תא חזי, ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. למיטל רשו לאחשכא אפייהו דבני עלמא. ובגיני כך הנני משחיתם את הארץ. (ועל דא עשה לך תבת עצי גופר בגין לאשתזבא בה ולא יכיל לשלטאה עלך.