רבי חייא ורבי יהודה הוו אזלי בארחא ומטו לגבי טורין רברבן,

ואשכחו ביני טוריא גרמי בני נשא דהוו מאנון בני טופנא ופסעו תלת מאה פסיען בגרמא חדא.

תווהו.

אמרו: היינו דאמרו חברנא דאנון לא הוו מסתפי מדינא דקודשא בריך הוא כמה דכתיב, (איוב כ״א:י״ד-ט״ו) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו.

מה עבדו. הוו סתימין ברגלייהו מבועי תהומא. ומיין נפקין רתיחן ולא יכילו למיקם בהו, עד דהוו נשמטין ונפלו בארעא ומייתין: