(דברים כ״ג:ט״ו) כי יי אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. כי יי אלהיך מתהלך, מהלך מבעי ליה. אלא כמא דאת אמר (בראשית ג׳:ח׳) מתהלך בגן לרוח היום. ודא הוא אילנא דאכל מניה אדם הראשון. מתהלך נוקבא מהלך דכר.

ודא הוא דאזיל קמייהו דישראל כד הוו אזלי במדברא דכתיב (שמות י״ג:כ״א) ויי הולך לפניהם יומם וגו'. הוא דאזיל קמיה דבר נש כד אזיל בארחא. דכתיב, (תהלים פה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ודא הוא דאזיל קמיה דבר נש בשעתא דאיהו זכי. ולמה. להצילך ולתת אויביך לפניך. לאשתזבא בר נש בארחא ולא ישלוט ביה אחרא.

ובגין כך לבעי ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי ולדכאה לגרמיה. מאי דכיו דא. דכתיב, (דברים כ״ג:ט״ו) והיה מחניך קדוש. מאי קדוש, קדושים מבעי ליה. אלא מחניך קדוש אלין שייפי גופא דגופא אתחבר ואתתקן בהו. ובגין כך והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר.

מאי ערות דבר. דא מלתא (ערייתא) דעריין. דדא הוא מלה דקודשא בריך הוא מאיס בה יתיר מכלא. כיון דאמר ולא יראה בך ערות, אמאי דבר. אלא הני חייבי עלמא דגעלי ומסאבי גרמייהו במלה דלהון דנפקי מפומייהו והא איהו ערות דבר.

וכל כך למה. בגין דאיהו אזיל קמך. ואי את עביד כדין, מיד ושב מאחריך, דלא יזיל בהדך וייתוב מאחריך. ואנן הא אזלינן קמיה בארחא נתעסק במלי דאורייתא. דהא אורייתא אתעטרא על רישיה דבר נש ושכינתא לא אעדיאת מיניה.

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וגו' תא חזי, מה כתיב ויהי בנסעם מקדם. מאי מקדם. מקדמונו של עולם. וימצאו. ויראו מבעי ליה מאי וימצאו. אלא מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא מקדמאי דאתנער תמן מן בני טופנא, ובה אשתדלו למעבד בההיא עבידתא דעבדו לסרבא ביה בקודשא בריך הוא, והוו אמרי בפומא ועבדי עבידתא.

חמי מה כתיב הן עם אחד ושפה אחת לכלם. בגין דאנון בלבא חד ורעותא חד וממללי בלשון הקדש. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ולית מאן דימנע עובדא דלהון. אבל מאי אעביד, אבלבל לון דרגין דלעילא, ולישן דלהון לתתא. וכדין אתמנע עובדא דלהון. ומה בגין דהוו ברעותא ולבא חד וממללי בלשון הקדש כתיב לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ודינא דלעילא לא יכיל לשלטאה בהו. אנן או חברייא דמתעסקין באורייתא, ואנן בלבא חד ורעותא חד, על אחת כמה וכמה.

מכאן לאנון מארי דמחלוקת לית לון קיומא. דהא כל זמנא (דאלין) דבני עלמא אלין עם אלין ברעותא חדא ולבא חד, אף על גב דמרדי ביה בקודשא בריך הוא, לא שלטא בהו דינא דלעילא. כיון דאתפלגו מיד ויפץ יי אותם משם וגו'.

אשתמע דכלא במלה דפומא תלייא. דהא כיון דאתבלבל מיד ויפץ יי אתם משם. אבל בזמנא דאתי מה כתיב, (צפניה ג) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי ולעבדו שכם אחד וכתיב, (זכריה יד) והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד. ברוך יי לעולם אמן ואמן: