הא אתמר דכתיב ויהי בנסעם מקדם אתנטילו מעילא לתתא. אתנטילו מארעא דישראל ונחתו לבבל. אמרו הא הכא אתר למדבק.

ונעשה לנו שם וגו' ויתדבק סיועא דלתתא באתר דא. בגין דכד דינא אתי לאשראה בעלמא, הא אתר דא לקבליה. ומהכא אתהני עלמא ויתזן. דהא לעילא דחיקו איהו לאתזנא עלמא מניה. ולא עוד אלא אנן נסק לרקיעא ונגח ביה קרבא דלא יחות (ביה) טופנא בעלמא כדבקדמיתא:

ויאמר יי הן עם אחד ושפה אחת לכלם. בגין דכלהו כחדא, בייחודא דכלהון יעבדון ויצלחון בעובדייהו. יתבדרון דרגין כל חד לסטריה. ובגין כך יתבדרון כל הני דלתתא. מה כתיב ויפץ יי אותם משם.

ואי תימא לישנהון אמאי אתבלבל (אתבדר ובלבל לון קודשא בריך הוא). אלא בגין דכלהון ממללין בלשון הקדש. ההוא לישנא קא עביד לון סיועא. בגין דבעובדא ובמלולא דפומא תליין מלין אלין לאדבקא כונה דלבא. ובדא עבדי סיועא לההוא אתר דבעי לאקמא.

ועל דא אתבלבל לישנהון דלא יכילו לאתתקפא רעותהון בלשון הקדש. כיון דאתחלף לישנהון לא אצלחו בעובדא (כט א בס''ת) בגין דחילא דלעילא לא ידעי ולא אשתמודעי בר בלשון הקדש. וכד אתבלבל לישנא דלהון אתחלש חיליהון ואתבר תוקפא דלהון.

תא חזי, דהא מלה (דא) דאמרי תתאי בלשון הקדש, כלהו חילי שמיא ידעי ביה ואתתקפי ביה. ולישן אחרא לא ידעין ולא אשתמודעי ביה. ועל דא אלין כיון דאתבלבל לישנא דלהון, מיד ויחדלו לבנות העיר. דהא אתבר חילייהו ולא יכילו למעבד מדי ברעותא דלהון. (דניאל ב׳:כ׳) להוי שמיה (די אלהא) (דקודשא בריך הוא) מברך מן עלמא ועד עלמא, די חכמתא וגבורתא די לההיא. דהא בגין (דא) דאנחית קודשא בריך הוא רזי דחכמתא לעלמא, אתקלקלו ביה בני נשא ובעו לאתגרא ביה.

יהב חכמתא עלאה לאדם הראשון, ובההיא חכמה דאתגלי ליה ידע דרגין, ואתדבק ביצר הרע, עד דאסתלקו מניה מבועי דחכמתא. ולבתר תב קמי מאריה, ואתגליין ליה מנייהו ולא כקדמיתא. לבתר בההוא ספרא דיליה ידע חכמאן. ולבתר אתו בני נשא וארגיזו קמיה.

יהב חכמתא לנח ופלח בה לקודשא בריך הוא, לבתר מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל כמה דאתמר. יהב חכמתא לאברהם ופלח בה לקודשא בריך הוא. לבתר נפק מניה ישמעאל דארגיז קמי קודשא בריך הוא. וכן יצחק נפק מניה עשו. יעקב נסב תרין אחתן.

יהב חכמתא למשה מה כתיב ביה (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. ולא הוה כמשה שמש מהימן בכלהו דרגין ולא סטא לביה בתיאובתא דחד מנייהו. אלא קאים במהימנותא עלאה כדקא יאות.

יהב חכמתא עלאה לשלמה מלכא. לבתר מה כתיב ביה (משלי א׳:א׳) משלי שלמה (משלי ל׳:א׳) המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל. אמר שלמה אתי אל וחכמתא דיליה הוא. ואוכל ואיכול למעבד רעותי. לבתר (מלכים א יח) ויקם יי שטן לשלמה וגו'.

תא חזי, בגין זעירו דחכמתא דאשכחו אלין מההוא חכמה דקדמאי, אתגרו ביה בקודשא בריך הוא, ובנו מגדל ועבדו כל מה דעבדו. עד דאתבדרו מאנפי ארעא ולא אשתאר בהו חכמה למעבד מידי. אבל לזמנא דאתי קודשא בריך הוא יתער חכמתא בעלמא ויפלחון ליה בה הדא הוא דכתיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי. לאו כקדמאי דחבילו ביה עלמא. אלא ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם.