(בראשית כח) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. דא היא אבן שתיה דמתמן אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא.

זקף רישיה ההוא יודאי ואמר לה: האי מלה איך אפשר, והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא הות ומינה אשתיל עלמא, ואת אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. דמשמע דיעקב שוי לה השתא דכתיב, (בראשית כח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. ותו דיעקב בבית אל הוה והאי אבנא הות בירושל ם.

(עמוס ד) הכון לקראת אלקיך ישראל. וכתיב, (דברים כז) הסכת ושמע ישראל. מלי דאורייתא בעיין כוונה. ומלין דאורייתא בעאן לאתתקנא בגופא ורעותא כחדא.

(תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. דוד מלכא חביבותא ודבקותא דיליה בהאי אבן הוה. ועלה אמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכד בעא לאסתכלא בחיזו יקרא דמריה, נטל להאי אבן בידיה בקדמיתא ולבתר עייל.

בגין דכל מאן דבעי לאתחזאה קמי מריה, לא אעיל אלא בהאי אבן. דכתיב, (ויקרא יג) בזאת יבא אהרן אל הקדש. ודוד משבח גרמיה ואמר אני בצדק אחזה פניך. וכל אשתדלותיה דדוד לאתחזאה בהאי אבן כדקא יאות לגבי דלעילא.

תא חזי, אברהם אתקין צלותא דצפרא ואודע טיבו דמאריה בעלמא. ואתקין ההיא שעתא בתקונהא כדקא יאות דכתיב, (בראשית כ״ב:ג׳) וישכם אברהם בבקר. יצחק אתקין צלותא דמנחה ואודע בעלמא דאית דין ואית דיין דיכול לשזבא ולמידן עלמא.

יעקב אתקין צלותא דערבית, ובגין צלותא דא דאתקין מה דלא אתקין בר נש מקדמת דנא כדקא יאות. בגין כך שבח גרמיה ואמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. דעד ההיא שעתא לא שוי לה אחרא כוותיה.

ובגין כך ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. מאי מצבה דהוה נפילה ואוקים לה. ויצוק שמן על ראשה. דהא ביעקב תליא מילתא למעבד יתיר מכל בני עלמא.

(מלכים א ב׳:י״ב) ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. מאי שבחא דא. אלא דאתקין אבן שתיה ושוי עלה קדש הקדשים וכדין ותכון מלכותו מאד. וכתיב, (בראשית ט׳:ט״ז) וראיתיה לזכור ברית עולם. דהא קודשא בריך הוא תיאובתא דיליה בה תדיר, ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל קמי מאריה. ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם.

וראיתיה. מאי וראיתיה, רזא הוא כמא דאת אמר (יחזקאל ט׳:ד׳) והתוית תיו על מצחות וגו'. לאתחזאה עלייהו. ואיכא דאמרי דא רשימו דאת קדישא די בבשרא.

לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא (ד''א ל''ג בעננא) מתקשטא בגווני נהירין ויתנהיר לעלמא. וכדין צפי ליה למשיח.

מנלן, דכתיב וראיתיה לזכר ברית עולם. והשתא דאתחזיא בגוונין חשוכין מתחזיא לדוכרנא (והיא לזכור) דלא ייתי מבול. אבל בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין ומתקשטא בתקונא ככלה דמתקשטא לבעלה וכדין לזכר ברית עולם וידכר קודשא בריך הוא להאי ברית דאיהו בגלותא ויקים לה מעפרא הדא הוא דכתיב, (הושע ג׳:ה׳) ובקשו את יי אלהיהם ואת דוד מלכם. וכתיב, (ירמיהו ל׳:ט׳) ועבדו את יי אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, אשר אקים מעפר כמא דאת אמר, (עמוס ט׳:י״א) אקים את סכת דוד הנופלת. ועל דא וראיתיה לזכר ברית עולם ולאקמא לה מעפרא.

דבגין כך אדכר באורייתא פורקנא דישראל ודכורנא דילה. ודא הוא דכתיב, (ישעיהו נ״ד:ט׳) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך.