הא אוקמוה חבריא. בצע אמרתו, דבזע פורפירא דיליה. אשר צוה מימי קדם, דהא פורפירא פקיד לה מאנון יומי קדמאי עלאי, וביומא דאתחריב בי מקדשא בזע לה. בגין דהאי פורפירא איהי יקרא דיליה ותיקונא דיליה ובזע ליה.

אמר ליה: עשה יי אשר זמם. וכי מלכא חשיב (קודם) לאבאשא לבנוי עד לא ייתון למחטי. אמר ליה למלכא דהוה ליה מאן יקר, ובכל יומא הוה דחיל עליה דלא יתבר והוה מסתכל ביה ותקין בעינוי. ליומין אתא בריה וארגיז ליה למלכא, נטל מלכא ההוא מאן יקר ותבר ליה. הדא הוא דכתיב עשה יי אשר זמם.

תא חזי, מן יומא דאתבני בי מקדשא הוה קודשא בריך הוא מסתכל ביה וחביב עליה סגי והוה דחיל עלייהו דישראל דיחטון ויחרב בי מקדשא. וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא הוה לביש ההוא פורפירא. לבתר דגרמו חובין וארגיזו קמי מלכא אתחרב בי מקדשא ובזע ההוא פורפירא (ד''א גריס הס ההוא פורפירא ואתחרב בי מקדשא) הינו דכתיב עשה יי אשר זמם.

בצע אמרתו וגו' (האי אמרתו בקדמיתא יתבא בראש אמיר. והא אתעטרו עטרא לרישא ואילן נאה לפניו. ואיהי מימי קדם ודאי. וכדין עציבו קמיה בבתי בראי ודאי והן (ישעיהו ל״ג:ז׳) אראלם צעקו חוצה. (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא יי צבאות ביום ההוא וגו) היינו בזמנא דאתחריב בי מקדשא. אבל בזמנא אחרא לית חדוה קמי קודשא בריך הוא כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא ואנון דארגיזו קמיה הדא הוא דכתיב, (משלי י״א:י׳) ובאבוד רשעים רנה. וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא. חדוה ותושבחתא קמי קודשא בריך הוא.

ואי תימא הא תנינן דלית חדוה קמי קודשא בריך הוא כד איהו עביד דינא בחייביא. אלא תא חזי, בשעתא דאתעביד דינא בחייביא, חדוון ותושבחן קמיה על דאתאבידו מעלמא. והני מילי כד מטא ההוא זמנא (קיג ב, קכא ב) דאוריך לון ולא תאבן לגביה מחובייהו. אבל אי אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו, (ועד דלא אשתלים חובייהו, כמא דאת אמר, (בראשית ט״ו:ט״ז)) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, כדין לית חדוה קמיה ובאיש קמיה על דאתאבידו.

ואי תימא איהו עד לא מטו זמנייהו אמאי עביד בהו דינא. אלא אנון גרמין בישא לגרמייהו. דהא קודשא בריך הוא לא עביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו. אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון. ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא. ודא הוא דאבאיש קמיה. ובגין כך אטבע מצראי בימא. ואוביד שנאיהון דישראל בימי יהושפט. וכן כלהו. דהא בגיניהון דישראל אתאבידו בלא זמנא.

אבל כד אשתלים זמנא דאוריך לון ולא תבו. כדין חדוה ותושבחתא קמיה על דאתאבידו מעלמא. בר בזמנא דאתחריב בי מקדשא. דאף על גב דאשתלים זמנא דלהון דארגיזו קמיה, לא הוה חדוה קמיה. ומההוא זמנא לא הוה חדוה לעילא ותתא: