זמנא חדא נפק רבי שמעון וחמא (וחזא) עלמא דחשיך ואפיל ואסתתם נהוריה.

אמר ליה לרבי אלעזר: תא ונחזי מה בעי קודשא בריך הוא למעבד בעלמא.

אזלו ואשכחו חד מלאכא דדמי לטורא רברבא ואפיק תלתין שלהובין דנורא מפומיה.

אמר ליה רבי שמעון: מה את בעי למעבד.

אמר ליה: בעינא למחרביה לעלמא בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא דהכי גזר קודשא בריך הוא על אברהם דכתיב (בראשית י''ח) היו יהיה בגימטריא תלתין.

אמר ליה רבי שמעון: במטו מינך, זיל קמיה קודשא בריך הוא ואימא ליה בר יוחאי שכיח בארעא.

אזל ההוא מלאכא קמיה דקודשא בריך הוא ואמר ליה: מאריה דעלמא גלי קמך מה דאמר לי בר יוחאי.

אמר ליה קודשא בריך הוא: זיל אחרביה לעלמא ולא תשגח בבר יוחאי.

אתא, חזייה ר' שמעון למלאכא,

אמר ליה: אי לא תיזיל, גוזרנא עלך דלא תיעול לשמייא ותהוי באתר עזא ועזאל וכד תיעול קמיה קודשא בריך הוא, אימא ליה אי לית תלתין זכאין בעלמא ליהוון עשרין דהכי כתיב לא אעשה בעבור העשרים ואי לית עשרים ליהוו עשרה דהכי כתיב לא אשחית בעבור העשרה ואי לית עשרה ליהוו תרין דאינון אנא וברי, דהכי כתיב (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם דכתיב (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר יי שמים נעשו. ואי לית תרין, הא אית חד ואנא הוא דכתיב (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם.

בה שעתא קל מן שמייא נפק ואמר: זכאה חולקך רבי שמעון, דקודשא בריך הוא גזר לעילא ואת מבטל לתתא בודאי עלך אתמר (תהילים קמ״ה:י״ט) רצון יראיו יעשה