אמר רבי שמעון: כד אנא בין אינון חברייא דבבל, מתכנשי גבאי, ואולפי מלי באתגלייא, ואינון עיילי לון בגושפנקא דפרזלא תקיפא, סתימא מכל סטרין.

כמה זמנין אוליפנא לון ארחוי דגנתא דמלכא, אורחוי דמלכא. (נ''א כמה זמנין אמינא לון ארחוי דאורייתא דמלכא קדישא ואורחין עלאין).

כמה זמנין אוליפנא לון כל אנון דרגין דצדיקיא דבההוא עלמא, וכלהו מסתפי למימר מלין אלין, אלא לעאן (מעלעלין) בגמגומא.

בגיני כך פסילוסין אקרון, כההוא פסילותא דמגמגם בפומיה.

אבל לזכותא דאיננא להו, הואיל ומסתפי. דהא אוירא קדישא ורוחא קדישא אתעדי מנייהו, וינקי מאוירא ורוחא דרשותא אחרא.

ולא עוד אלא דקשת אתחזי עלייהו, ולאו אינון כדאי למחמי סבר אנפוי (ס''א דאליהו), כל שכן סבר אנפין אחרנין.

אבל דא מהניא להו, דאנא שכיח בעלמא ואנא סימנא (נ''א סמכא) בעלמא, דהא בחיי לא יתיב עלמא בצערא, ולא אתדן בדינא דלעילא, בתראי לא יקום דרא כדרא דא.

וזמין עלמא דלא ישתכח מאן דיגין עלייהו, וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא. לעילא, בחובייהו דלתתא, וחציפותא דלהון.

וזמינין בני עלמא דצווחין, ולית מאן דישגח עלייהו. יהדרון רישא לכל סטרי עלמא, ולא יתובון באסוותא.

אבל חד אסותא אשכחנא להו בעלמא ולא יתיר, בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא, ואשתכח בינייהו (ויקרא ע''א ע''א) ספר תורה דלא משתקר ביה. כד מפקי האי, בגיניה מתערי עלאי ותתאי. וכל שכן אי אכתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי, והא אוליפנא מלה.

ווי לדרא דאתגלייא בינייהו ספר תורה, ולא מתערי עליה לעילא ותתא. מאן אתער עליה בשעתא דעלמא בצערא טפי, ואצטריך עלמא למטרא, ואצטריך לאגלאה ספר תורה יתיר בדוחקא דעלמא.

דכד עלמא בצערא, ובעאן בני נשא רחמין עלי קברי, כלהו מתין מתערין עליה, דהא נפשא אקדימת ומודעא לרוחא, דהא ספר תורה אשתכח בגלותא, דאיגלי בדוחקא דעלמא, וחייא אתאן ובעאן רחמי.

כדין רוחא מודעא לנשמה, ונשמה לקודשא בריך הוא, וכדין קודשא בריך הוא אתער, וחס על עלמא, ודא על גלותא דספר תורה מאתריה, וחייא אתין למבעי רחמי על קברי מתיי. ווי לדרא אי אצטריך ספר תורה לאגלאה ליה מאתר לאתר, אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא, דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו.

ודא לא ידעין כלהו בני נשא, דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה. עד לא תסתלק לעילא, מה כתיב, (ירמיהו ט׳:א׳) מי יתנני במדבר מלון אורחים. לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא, תמן אשתכחת, ובגלותא דספר תורה, תמן היא, וכלא מתערין עליה, עלאי ותתאי.

אמר רבי שמעון: אי הני בבלאי טפשאי ינדעון מלין דרזי דחכמתא, על מה קאים עלמא, וסמכוי על מה קא מתרגשן. כד ישתכח בדוחקא, ינדעון שבחא דרב (המנונא) ייבא סבא. כד אשתכח בינייהו, ולא הוו ידעי שבחיה. והא אשכחנא מלוי מתקשרן במלוי דשלמה מלכא, ברזא עלאה דחכמתא, ואינון לא הוו ידעי שבחיה.

והשתא אזלין בתר מלי דחכמתא, ולית מאן דקאים עלה, ולית מאן דקרי. ועם כל דא, אית בינייהו פקחין בעבורא דשתא ובקביעותא דירחי, אף על גב דלא אתייהיב להו, ולא אתמסר בידייהו.

תנינן, תריסר ירחי, האי נפש איהי מתקשרא בגופא בקברא, ואתדנו בדינא כחדא, בר ההיא נפש דצדיקייא, כמה דאוקמוה, וזמינא בקברא, וידע בצערא דיליה, ובצערא דחיי ידע (ס''א לא ידע), ולא אשתדלת עלייהו.

ולבתר תריסר ירחי, אתלבש בלבושא חד, ואזיל ושאט בעלמא, וידע מן רוחא מה דידע, ואשתדל צערא לעלמא, ולמבעי רחמי. ולמנדע (להו) צערא דחיי.

ומאן אתער לכל האי, בזמנא דאית זכאה, דאודע להו כדקא יאות, וההוא זכאה אשתמודע בינייהו. דתניא, זכאה כד אשתאר בעלמא, בין חייא, ובין מיתיא אשתמודע, דהא כל יומא מכרזי עליה בינייהו, וכד צערא טפי בעלמא, והוא לא יכיל לאגנא על דרא, הוא אודע להו צערא דעלמא.

וכד לא אשתכח זכאה דמכרזי עליה בינייהו, ולא אשתכח (ד''א ל''ג בינייהו) מאן דאתער להו בצערא דעלמא, אלא ספר תורה. כדין עלאי ותתאי מתערין עליה, וצריכין כלא דישתכחון בההיא זמנא בתשובה. ואי לא משתכחי, הא מארי דדינא אתערון עלייהו, ואפילו רוח דגנתא דעדן, מתערין עלייהו, בגיניה דספר תורה, כדאתמר.