תא חזי, בכמה אתר אוקמוה בההוא שמא, דסיהרא כד אתברכא מכלא, כתיב ותרב. ביומוי דשלמה, דאתרביאת ואתברכת וקיימא באשלמותא.

ותנינן, אלף טורין מתרברבין קמה, וכלהו נשיבא חד הוו לקמה. אלף נהרין סגיאין לה, ובגמיעא חדא גמעא לון. טופרהא מאחדא לאלף ושבעין עיבר. ידהא אחידן לארבע ועשרין (וחמש) אלף עיבר, לית דנפיק מנה לסטר האי, ולית דנפיק מנה לסטר אחרא. כמה וכמה אלף תריסין, מתאחדין בשערהא.

חד עולימא, דאורכיה מרישא דעלמא לסייפי דעלמא, נפיק בין רגלהא. בשתין פולסי דנורא מתלבש, בגווני דא אתמנא על תתאי (מתחות) מארבע סטרהא. דא איהו נער, דאחיד שית מאה ותלת עשר מפתחן עלאין מסטרא דאמא. וכלהו מפתחן עלאין, בשננא דחרבא דחגיר בחרציה תליין.

ההוא נער, קרון ליה חנוך בן ירד, באינון ברייתי, דכתיב, (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער על פי דרכו. ואי תימא מתניתין היא, ולא ברייתא. במתניתא דילן אוקימנא מילי, והא אתמר, וכלא מלתא חדא אסתכלו (נ''א אשתכללו). תחותיה תטלל חיות ברא. דתניא (נ''א דתא חזי), כמה דישראל קדישא עלאה, אקרי בן לאמיה, דכתיב, (משלי ד׳:ג׳) כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי, וכתיב, (שמותד) בני בכורי ישראל, הכי נמי לתתא, דא אקרי נער לאמיה. דכתיב, (הושע י״א:א׳) כי נער ישראל ואוהבהו, ובכמה גוונין אקרי בן ירד, והא אוקימנא.

אבל תא חזי, בן ירד ממש. דתנינן, עשר ירידות ירדה שכינה לארעא, וכלהו אוקמוה חברייא ואתמר. ותחות האי, כמה חיותא קיימין, דאקרון חיות ברא ממש.

תחות אינון חיוותא, מתאחדן שערהא דסיהרא, דאקרון ככביא דשרביטא, דשרביט ממש, מארי דמארין, מארי דמתקלא, מארי דקשיו, מארי דחוצפא. וכלהו אקרון מארי (נ''א שערי) דארגוונא, ידהא ורגלהא אחידן בהאי, כאריה (קדישא) תקיפא דאחיד על טרפיה. ועל דא כתיב, (מיכה ה׳:ז׳) וטרף ואין מציל.

טופרהא, כל אינון דאדכרין חובי בני נשא, וכתבין ורשמין חובייהו בתקיפו דדינא קשיא. ועל דא כתיב, (ירמיהו י״ז:א׳) חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר. מהו שמיר. ההוא דרשים ונקיב אבנא, ופסיק לה לכל סטרא. זוהמא דטופרהא, כל אינון דלא מתדבקין בגופא דמלכא, וינקין מסטרא דמסאבותא, כד שארי סיהרא בפגימו.

ובגין דשלמה מלכא ירתא לסיהרא בשלימותא, בעי לירתא לה בפגימותא, ועל דא אשתדל למידע, בדעתא (ברעותא) דרוחין ושדין, למירת סיהרא בכל סטרא.

וביומוי דשלמה מלכא, בכלא אתנהיר סיהרא. הדא הוא דכתיב, (מלכים א ה׳:י׳) ותרב חכמת שלמה, ותרב דייקא. מחכמת כל בני קדם, רזא עלאה הוא, כמה דכתיב, (בראשית ל״ו:ל״א) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו'. ואלין אקרון בני קדם, דכלהו לא אתקיימו, בר מהאי דכלילא דכר ונוקבא דאקרי הדר. דכתיב, (בראשית ל״ו:ל״ט) וימלוך תחתיו הדר וגו'.

ותאנא, דאף על גב דאתקיימת (נ''א דאתנהירת סיהרא), לא אתנהירת באשלמותא. עד דאתא שלמה, דאתחזי לקבלהא, כמה דאוקימנא. דבגין כך אמיה בת שבע הות.

ומכל חכמת מצרים, דא חכמה תתאה, דאקרי שפחה דבתר ריחיא, וכלא אתכלילת האי חכמה דשלמה, חכמת בני קדם, וחכמת מצרים.

(קהלת א׳:ג׳) מה יתרון לאדם בכל עמלו, יכול אף עמלה דאורייתא, תלמוד לומר שיעמול תחת השמש (כתיב). שאני עמלה דאורייתא, דלעילא מן שמשא הוא.

רבי חייא אמר: אף עמלה דאורייתא, דאיהו עמל בגיניהון דבני נשא, או בגין יקרא דיליה. האי תחת השמש כתיב. דהא לא סליק לעילא.

אמר רבי אלעזר: אפילו אי בר נש קיים אלף שנין, ההוא יומא דאסתלק מעלמא, דמי ליה כאילו לא אתקיים בר יומא חד: