רבי יוסי הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי חייא בר רב.

עד דהוו אזלי, אמר רבי יוסי לרבי חייא: חמיתא מה דאנא חמית.

אמר ליה: חמינא גברא חד בנהרא, וצפרא חד על רישיה, ועלעא בפומיה דצפורא, ואכלא ורפסא ברגלוי, וההוא גבר רמי קלין וצווח, ולא ידענא מאי קאמר.

אמר: נקרב גביה ונשמע.

אמר: מסתפינא למקרב.

אמר ליה: וכי בר נש הוא באתר דא, אלא רמיזא דחכמתא דרמיז לן קודשא בריך הוא.

קריבו גביה,

שמעו דהוה אמר: עוטרא עוטרא, תרין בנין שריין לבר, (ס''א שריאו לברא) לא נח ולא נייחא, עד דצפרא בקיסרא רמיו.

בכה רבי יוסי ואמר: היינו דתנינן, בני אמי נחרו בי וגו', מאי טעמא. בגין דכרמי שלי לא נטרתי.

אמר: ודאי גלותא אתמשך, ועל דא (ס''א די) צפרי שמיא לא אעדיו, עד די שלטנותא דעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות אעדיאו מן עלמא. ואימתי, עד דימטי יומא דקודשא בריך הוא אתער דינוי בעלמא. דכתיב, (זכריה י״ד:ז׳) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה.

עד דהוו אזלין, שמעו חד קלא דהוה אמר: אוקידא דקופטירא מטא בדינוי,

נפק חד שלהובא, ואוקיד לההוא צפורא.

אמר: ודאי, כמה דכתיב, (דניאל ז׳:י״א) ויהיבת ליקדת אשא.

אמר רבי יוסי: לא אגלי קודשא בריך הוא לישראל, אלא בזמנא דלא אשתכח מהימנותא בינייהו. כד אתמנע מהימנותא בינייהו, כביכול, הכי אשתכח בכלא. דכתיב, (ישעיהו כ״ח:י״ח) וכפר בריתכם את מות.

אמר רבי חייא: מאי דכתיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח.

אמר ליה: כד יתער קודשא בריך הוא ימינא דיליה, אתמנע מותא מן עלמא. ולא יתער האי ימינא, אלא כד יתערון ישראל בימינא דקודשא בריך הוא, ומאי ניהו תורה, דכתיב בה, (דברים לג) מימינו אש דת למו. בההוא זמנא, (תהילים קי״ח:ט״ז-י״ז) ימין ה' עושה חיל וגו', לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.