תנינא :(בראשית א׳:ה׳) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, והתם אמר וחשך על פני תהום, וקשיא דידיה אדידיה.

אתא רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, ואמר ליה: אבא מארי, מאי דא?

אמר ליה: מבראשית עד ו' דורות ברא ידו''ד אחד, צבי למימר, ו' דשמיה, יהב ביה רוח חכמה, עד הכא לא הוה מנדע מהו חשך.

קם רבי אלעזר ונשק ידוי דאבוי.

קם רבי אבא ושאל: מאי חשך.

אסתחרו חבריא ולא מטו מאי דשאלו, עבדו עובדא, ומטא קלא מן קדם רבון עלמא, בהאי קרא, (איוב י׳:כ״ב) ארץ עיפתה וגו' צלמות ולא סדרים, ותופע כמו אופל, גיהנם מקמי דאתברי עלמא, הוה גניז לרשיעיא, ווי להון לחייביא, דיהון כד יעביד אלהא ית אלין, (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח יי וכבודו עליך יראה. זכאה חולקהון דישראל, דקודשא בריך הוא לא ברא להון דא, (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו: