, (בראשית ג׳ כ״ד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא. אבל ויגרש, כבר נש דגריש לאנתתיה, את האדם דייקא.

תא חזי, רזא דמלה, אדם במה דחטא אתפס, וגרים מותא ליה ולכל עלמא, וגרים לההוא אילנא דחטא ביה תירוכין, לאתרכא ביה, ולאתתרכא בבנוי לעלמין. הדא הוא דכתיב, ויגרש את האדם, את דייקא, כמה דכתיב, (ישעיה ז) ואראה את ה'. אוף הכי את האדם.

וישכן מקדם לגן עדן וגו', האי לתתא. וכמה דכרובים לעילא, אית כרובים לתתא, והאי אילנא אשרי עלייהו. ואת להט החרב המתהפכת, אינון טפסי דשלהובי דאשא, מההוא חרבא דמתלהטא. המתהפכת, דא האי חרבא, דינקא בתרין סטרין, ואתהפכא מסטרא דא לסטרא אחרא.

דבר אחר המתהפכת, דא להט אינון טפסי דשלהובא (ס''א דמלכותא) דקאמרן, דמתהפכן לזמנין גוברין ולזמנין נשין, ומתהפכן מדוכתייהו לכלא. וכל דא, לשמור את דרך עץ החיים. מאן דרך, כמא דאת אמר, (ישעיהו מ״ג ט״ז) הנותן בים דרך.

שפיר, והכי הוא ודאי, דגרים אדם לההוא אילנא דחטא ביה לאתרכא, ואפילו שאר בני עלמא נמי, כמא דאת אמר, (ישעיה ב) ובפשעיכם שלחה אמכם, אבל שפיר קאמרת, דהא מדוכתיה משמע, דכתיב ויגרש את האדם, בגין דדא שלימו דאדם הוא.

ומההוא יומא אתפגים סיהרא, עד דאתא נח ועאל בתיובתא (נ''א בתיבותא). אתו חייביא ואתפגים. עד דאתא אברהם (ואתקיימו), וקיימא בשלימו דיעקב ובנוי. ואתא יהודה ואחיד ביה, ואתקף במלכותא, ואחסין ליה אחסנת עלמין, הוא וכל בנוי בתרוי, הדא הוא דכתיב, יהודה אתה יודוך אחיך. (ס''א בגין דדיליה מלכותא עלייהו, כמא דאת אמרז, (דברי הימים א ה׳ ב׳) כי יהודה גבר באחיו, יודוך אחיך) ודאי בשעתא דקיימו ישראל על ימא, דכלהו אודו ליה, ונחתו אבתריה בימא.