יעקב הוה ליה ארבע נשין, ואוליד בנין מכלהו, ואסתליק (נ''א ואשתלים) בנשוי. כד בעא יעקב לאסתלקא, שכינתא קיימי עלוי, בעא לברוכי לאלין, ולא יכיל, מקמי שכינתא דדחיל. אמר, היך אעביד, דהא תרווייהו מסטרא דדינא קשיא קא אתיין. אי אתקיף בשכינתא לא יכילנא, דהא ארבע נשין הוו לי, ואשתלימנא בהון. אלא אסלק לון למארי דביתא, דהא (ביה) ביתא ברעותיה קיימא, ומה דבעי יעביד.

כך יעקב אמר, חולקין דנשין ובנין הא נסבית בהאי עלמא, ואשתלמנא, היך אתקיף במטרוניתא יתיר, אלא אסלק מלין למארי מטרוניתא, והוא יעביד מה דבעי, ולא ידחל.

תא חזי, מה כתיב, (דברים ל״ג:א׳) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, מאריה דביתא, מאריה דמטרוניתא. כמה דכתיב, (במדבר ל׳:י״ד) אישה יקימנו ואישה יפרנו. דהא (במדבר ז׳:א׳) כלת משה כתיב. ועל דא, משה בריך מאן דבעא ולא דחיל, כדאוקימנא. ובגין כך אמר יעקב, הא חמינן דבני אלין בסטרא דדינא קשיא, (ליתיה) ייתי מאריה דביתא ויברך לון.

משה ודאי איש האלהים היה, ורעותיה עביד בביתיה, כמא דאת אמר אישה יקימנו. הדא הוא דכתיב, (במדבר י׳:ל״ה) ויאמר משה קומה ה'. ואישה יפרנו. הדא הוא דכתיב, (במדבר י׳:ל״ו) ובנחה יאמר שובה ה'. ודאי רעותיה עבד מאריה דביתא ולית דימחי בידיה. כבר נש דגזר על אנתתיה, ועבדא רעותיה. ועל דא יעקב אף על גב דהוה אחיד באילנא דחיי, לא הוה מארי דביתא, אלא לתתא, משה הוא לעילא, בגין כך סליק לון למאריה דביתא.