דהא דוד מלכא חי וקיים לעלם ולעלמי עלמין. ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעם טעם מיתה. בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו. ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי, לא הוה נאים אלא שיתין נשמי. דעד שתין נשמי חסר חד, איהו חי. מתמן ולהלאה, טעים בר נש טעמא דמותא, ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא.

ודא הוה נטיר דוד מלכא, דלא יטעם טעמא דמותא, ושליט (ס''א דלא ישליט) ביה סטרא דרוחא אחרא, בגין דשתין נשמי חסר חד, איהו רזא דחיים דלעילא. עד שתין נשמי, דאינון שתין (ד''א ל''ג חסר חד נשמי) נשמי עלאין, ואילין רזא דלהון, דתליין בהון חיי. ומכאן ולתתא, רזא דמותא הוא.

ועל דא, דוד מלכא הוה משער שעורא דליליא, בגין דיתקיים בחיים, דלא ישלוט ביה טעמא דמותא. וכד אתפליג ליליא, הוה דוד מתקיים באתריה. בגין דכד אתער פלגו ליליא וכתרא קדישא אתער, בעא דלא לאשכחא ליה לדוד מתקשר באתר אחרא, באתר דמותא.

בגין דכד אתפליג ליליא וקדושה עלאה אתער, ובר נש דנאים בערסיה ולא אתער לאשגחא ביקרא דמאריה. הא איהו אתקשר ברזא דמותא ומתדבק באתר אחרא, ועל דא דוד מלכא הוה קאים לאשגחא ביקרא דמאריה תדיר. חי לגבי חי, ולא נאים בשינתא לטעמא טעמא דמותא. ובגין כך, הוה מתנמנם כסוס שתין נשמי, ולא בשלימו.

(משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, חמא דלא יכיל לאתקיימא, עד דברא אורייתא. בגין דמנה נפקין כל נמוסין עלאין ותתאין, ובה קיימי עלאי ותתאי. הדא הוא דכתיב, ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא, וכלהו נפקי מגוה.

דבר אחר ה' בחכמה יסד ארץ, עלמא עלאה לא אתברי אלא מגו חכמה. ועלמא תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה תתאה. וכלהו נפקן מגו חכמה עלאה ומגו חכמה תתאה. כונן שמים בתבונה. כונן, מאי כונן. אלא, כונן כל יומא ויומא ולא פסיק, ולא אתתקן בזמנא חדא, אלא בכל יומא ויומא אתקין ליה.

והיינו רזא דכתיב, (איוב ט״ו:ט״ו) ושמים לא זכו בעיניו. וכי סלקא דעתך, דגריעותא איהו משמים, אלא חשיבו משמים איהו, בגין חביבו ורעו סגיא, דקודשא בריך הוא רעי בהו, וחביבותיהו לגביה. דהא אף על גב דאיהו מתקין לון כל יומא ויומא, לא דמי בעינוי דאינון מתתקנן כדקא יאות. בגין דרחימותא דלהון לגביה, ורעותיה לאנהרא לון תדיר בלא פסיקו. דהא עלמא דאתי אפיק נהורין זהירין כל יומא ויומא תדיר בלא פסיקו, בגין לאנהרא לון תדיר. ועל דא לא זכו בעיניו. לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו. ובגין כך, כונן שמים בתבונה.

מאן שמים. דא הוא רזא דאבהן, ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון. בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו, ואיהו קיימא לאנהרא על עלמא.

ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי, נפק מניה ענפא חדא שפירא בחיזו, וכל נהורין מיניה נפקין. וכל שבעא ומשח רבו לאנהרא לארעא, ומאן איהו. דא יוסף הצדיק, דאיהו יהיב שבעא לכל עלמא, ועלמא מניה אתזן. ובגין כך, קודשא בריך הוא כל מה דעבד בעלמא, כלא איהו ברזא עלאה, וכלא כדקא חזי.

(תהילים פ״ח:ב׳) ה' אלקי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. תא חזי, דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא, ואשתדל באורייתא בשירין ותושבחן, לחדוה דמלכא ומטרוניתא. ודא הוה חדוה דמהימנותא בארעא. בגין דהאי איהו שבחא דמהימנותא דאתחזי בארעא.

דהא לעילא פתחי בחדוה שירתא כמה מלאכין עלאין, בכמה זינין דקא משבחן בליליא בכל סטרין. כהאי גוונא לתתא בארעא, מאן דמשבח ליה לקודשא בריך הוא בארעא בליליא, רעי ביה (בעי) קודשא בריך הוא. וכל אינון מלאכין קדישין דקא משבחן ליה לקודשא בריך הוא, כלהו צייתין לההוא דקא משבח ליה בליליא בארעא. דהאי תושבחתא איהו בשלימו, לסלקא יקרי דקודשא בריך הוא מתתא, ולזמרא בחדוה דיחודא.

תא חזי, דוד מלכא כתב, ה' אלהי ישועתי וגו', ה' אלהי ישועתי, אימתי איהו ישועתי. בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא.

ותא חזי, דהא בליליא, מאן דמשבח למאריה בתושבחתא דאורייתא, כדין אתקף בתקיפו ביממא בסטרא דימינא. דהא חוטא חד נפקא מסטרא דימינא, וכדין אתמשך עליה ואתתקף ביה. ועל דא אמר, ה' אלהי ישועתי יום צעקתי וגו'.

ובגין כך אמר, (תהילים קט״ו:י״ז) לא המתים יהללו יה. לא המתים, בגין דאצטריך לשבחא חי לחי. ומת לחי לאו הכי, דכתיב לא המתים יהללו יה. ואנחנו נברך יה, דהא אנן חיין ולית לן חולקא בסטרא דמותא כלל. חזקיהו אמר, (ישעיהו ל״ח:י״ט) חי חי הוא יודך כמוני, בגין דחי אתקרב לחי. דוד מלכא איהו חי, וקורבא דיליה לחי העולמים. ומאן דאתקריב לגביה, איהו חי. דכתיב, (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. וכתיב, (שמואל ב כ״ג:כ׳) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל.

(דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. וכי לא מברכינן ליה לקודשא בריך הוא עד לא ניכול, והא אית לן לאקדומי בצפרא ולסדורי שבחא דיליה (דמאריה) כדקא יאות, ולברכא בשמיה עד לא יברך לאחרא בעלמא. וכתיב (ויקרא כט) לא תאכלו על הדם, אסור ליה למיכל עד לא יברך למאריה. והשתא כתיב ואכלת ושבעת וברכת.

אלא, דא ברכתא דצלותא דיחודא, ודא ברכתא דמזונא. לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא, שבע כדקא יאות. וכדין בעי לברכא ליה כדקא יאות, דההוא דרגא דמהימנותא יתרוי ויברך, ויתמלא חידו מחיין דלעילא כמה דאצטריך, בגין למיהב לן מזוני.

דהא קשין מזונא דבר נש קמי קודשא בריך הוא, כקריעת ים סוף. מאי טעמא. בגין דמזונא דעלמא דלעילא הוא, דתנן בני חיי ומזוני וכו', ובגין כך קשיין קמיה מזוני דעלמא. דהא במזלא תליא מילתא. דמניה נפקי מזוני וחיי ובני. ובגין כך קשין קמיה מזוני דעלמא, דהא לאו ברשותיה קיימא, עד דיתברך איהו.

כגוונא דא זיוגין דעלמא קשין קמיה, וכלא בגין דרקיע וילון לא משמש כלום. וכל שכן אלין מלין דקיימין לעילא באתר אחרא, ועל דא אצטריך לאתברכא.

תא חזי, כל זווגין דעלמא קשין קמיה האי דרגא, בגין דכד האי זווגא קדישא אשתכח, כל נשמתין נפקין מגו האי מזלא לעילא, דאיהו ההוא נהר דנגיד ונפיק. וכד תיאובתא אשתכח מלרע לעילא, כדין פרחין נשמתין, ואתייהיבו כלהו כלילן דכר ונוקבא כחדא בהאי דרגא. ולבתר איהו פריש לון כל חד וחד לאתריה כדקא חזי ליה. ולבתר קשין קמי האי דרגא לחברא לון כקדמיתא, בגין דלא מתחברן, בר כאינון ארחי דבר נש, וכלא לעילא תליין.

ועל דא קשין קמיה כקריעת ים סוף. דהא קריעת ימא לאתפתחא ביה שבילין, לעילא איהו. וכמה דמתפתחין שבילין ואורחין ביה, הכי אתבקע ואתפתח. ובגין כך כלא תליא לעילא, ובעינן לברכא ליה, ולמיהב ליה תוקפא מתתא, בגין דיתברכא מלעילא, ויתתקף כדקא חזי. ועל דא כתיב, וברכת את ה', את דייקא.

ולגבי האי אתר, אצטריך לאחזאה קמיה שבעא ונהירו דאנפין. ולגבי סטרא אחרא, בזמנא דאיהי שלטא בעלמא, בעי לאחזאה קמיה כפנא. דההוא דרגא רעב איהו, ואתחזי לאחזאה קמיה כפנא ולא שובעא, הואיל ושבע לא שלטא בעלמא. ועל דא, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך.