, (ישעיהו מ״ב:ה׳) כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. האי קרא אוקמוה, אבל, כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, דא קודשא בריך הוא לעילא לעילא. דאיהו בורא השמים, ואתקין ליה תדיר בכל זמנא. רוקע הארץ וצאצאיה, דא ארעא קדישא, צרורא דחיי. נותן נשמה לעם עליה. (הארץ) דא היא דיהבה נשמה וגו'.

כלא איהו לעילא, דהא מתמן נפקא נשמתא דחיי, להאי ארץ. והאי ארץ, נקטא נשמתא למיהב לכלא. בגין דההוא נהר דנגיד ונפיק, איהו יהיב ועייל נשמתין להאי ארץ, ואיהו נקטא לון ויהבא לכלא.

תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא ליה לאדם, אכניש עפריה מארבע סטרין דעלמא. ועבד גרמיה באתר דמקדשא לתתא, ואמשיך עליה נשמתא דחיי מבי מקדשא לעילא.

ונשמתא איהי כלילא בתלת דרגין, ועל דא תלת שמהן אינון לנשמתא, כגוונא דרזא עלאה. נפ''ש, רו''ח, נשמ''ה. נפש, הא אוקמוה דאיהי תתאה מכלא. רוח, איהו קיומא דשלטא על נפש, ואיהו דרגא עלאה עלה, לקיימא עלה בכלא כדקא חזי. נשמה, איהי קיומא עלאה על כלא, ושלטא על כלא, דרגא קדישא עלאה על כלהו.

ואלין תלת דרגין, כלילן בהו בבני נשא, לאינון דזכאן לפולחנא דמאריהון. דהא בקדמיתא אית ביה נפש, ואיהו תקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש. כיון דאתי בר נש לאתדכאה בהאי דרגא, אתתקן לאתעטרא ברוח. דאיהו דרגא קדישא דשריא על נפש לאתעטרא ביה בר נש, ההוא דזכי.

כיון דאסתלק בהו, בנפש ורוח, ועאל ואתתקן בפולחנא דמאריה כדקא יאות. כדין שריא עליה נשמה. דרגא עלאה קדישא, דשלטא על כלא. בגין לאתעטרא בדרגא עלאה קדישא. וכדין איהו שלימא דכלא, שלים בכל סטרין, למזכי בעלמא דאתי. ואיהו רחימא דקודשא בריך הוא, כמא דאת אמר, (משלי ח) להנחיל אוהבי יש. מאן אינון אוהבי, אלין אינון דנשמתא קדישא בהו.

הכי הוא ודאי. דהא לא אשתאר בהו. מכל אינון דהוו בהו נשמתא קדישא. כגון חנוך, ירד וכלהו צדיקיא, בגין לאגנא על ארעא, דלא ישתצי בגינייהו. הדא הוא דכתיב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. כבר מתו ואסתלקו מעלמא, ולא אשתאר מנהון מאן דיגין על עלמא בההוא זמנא.

תא חזי, כלא אינון דרגין, אלין על אלין. נפ''ש, רו''ח, נשמ''ה. דרגא על דרגא. נפש בקדמיתא, ואיהי דרגא תתאה כדקאמרן. רוח לבתר, דשריא על נפש וקיימא עלה. נשמה, דרגא דסלקא על כלא, ואוקמוה.

נפש, דא נפש דוד, ואיהי דקיימא לקבלא נפש מההוא נהר דנגיד ונפיק. רוח, דא רוח דקיימא עליה דנפשא, ולית קיומא לנפש אלא ברוח. ודא איהו רוח דשריא בין אשא ומיא, ומהכא אתזן האי נפש.

רוח, קיימא בקיומא דדרגא אוחרא עלאה דאקרי נשמה, דהא מתמן נפקי נפש ורוח. מתמן אתזן רוח. וכד נטיל רוח, כדין נטלא נפש, וכלא חד. ואתקריבו דא בדא. נפש אתקריב ברוח, ורוח אתקריב בנשמה, וכלא חד.

תא חזי, ויגש אליו, תקרובתא דעלמא בעלמא, לאתאחדא דא בדא למהוי כלא חד. בגין דיהודה איהו מלך ויוסף מלך. אתקריבו דא בדא, ואתאחידו דא בדא.