הא כתיב, (שמות ל״ג:ו׳) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא, ושליט בהו ההוא חויא בישא דאעדו ליה מנייהו בקדמיתא. ישראל תינח. יהושע דלא חטא, אעדי (ד''א אתעדי) מניה ההוא זיינא עלאה דקביל עמהון בטורא דסיני או לא. אי תימא דלא אעדי (ד''א אתעדי) מניה, אי הכי אמאי מית כשאר בני נשא. אי תימא דאתעדי מניה, אמאי. והא לא חטא. דהא איהו עם משה הוה בשעתא דחבו ישראל. ואי תימא (ד''א ל''ג דהא) דלא קביל ההוא עטרא בטורא דסיני כמה דקבילו ישראל, אמאי?

(תהילים י״א:ז׳) כי צדיק יי צדקות אהב ישר יחזו פנימו. האי קרא אמרו ביה חברייא מאי דקאמרו. אבל כי צדיק יי, צדיק הוא ושמיה צדיק, ובגיני כך צדקות אהב. ישר, איהו ישר. כמא דאת אמר צדיק וישר. ועל דא יחזו פנימו כל בני עלמא ויתקנו ארחייהו למיהך בארח מישר כדקא יאות. תא חזי, כד דאין קודשא בריך הוא עלמא לא דן ליה אלא לפום רובן דבני נשא.

ותא חזי, כד חב אדם באילנא דאכל מניה, גרם לההוא אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא. וגרים פגימו לאפרשא אתתא מבעלה. וקאים חובה דפגימו דא בסיהרא עד דקיימו ישראל בטורא דסיני. כיון דקיימו ישראל בטורא דסיני אתעבר ההוא פגימו דסיהרא וקיימא לאנהרא תדיר.

כיון דחבו ישראל בעגלא, תבת כמלקדמין סיהרא לאתפגמא. ושלטא חויא בישא ואחיד בה ומשיך לה לגביה. וכד ידע משה דחבו ישראל ואתעבר מנייהו אנון זיינין קדישין עלאין, ידע ודאי דהא חויא אחיד ביה בסיהרא לאמשכא לה לגביה ואתפגימת. כדין אפיק לה לבר.

וכיון דקיימא לאתפגמא אף על גב דיהושע קאים בעטרא דזיינין דיליה, כיון דפגימי שריא בה ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם, לא יכיל בר נש לאתקיימא. בר משה דהוה שליט בה ומותיה הוה בסטרא אחרא עלאה. ועל דא לא הוה רשו בה לקיימא ליהושע תדיר ולא לאחרא. ועל כך אהל מועד קרי ליה. אהל דהא שריא ביה זמן קציב לכל עלמא.

ועל דא רזא דמלה, אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא. אית שמאלא לעילא ואית שמאלא לתתא. אית ימינא לעילא בקדשה עלאה. ואית ימינא לתתא דאיהו בסטרא אחרא. אית שמאלא לעילא בקדשה עלאה לאתערא רחימותא לאתקשרא סיהרא באתר קדישא לעילא לאתנהרא. ואית שמאלא לתתא דאפריש רחימותא דלעילא ואפריש לה מלאנהרא בשמשא ולאתקרבא בהדיה. ודא הוא סטרא דחויא בישא.

דכד שמאלא דא דלתתא אתערת כדין משיך לה לסיהרא ואפריש לה מלעילא ואתחשכת נהוראה ואתדבקת בחויא בישא. וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא ואתדבקת בחויא ואתרחקת מאילנא דחייא.

ועל דא גרים מותא לכל עלמא. ודא הוא דכדין אסתאבת מקדשא עד זמן קציב דאתקנת סיהרא ותבת לאנהרא ודא הוא אהל מועד. ועל דא יהושע לא מית אלא בעיטא של נחש דא דקריב ופגים משכנא כדקדמיתא. ודא הוא רזא דכתיב, (שמות ל״ג:י״א) ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. דאף על גב דאיהו נער לתתא לקבלא נהורא, לא ימיש מתוך האהל. כמה דאתפגים דא הכי נמי אתפגים דא. אף על גב דזיינא קדישא הוה ליה. כיון דאתפגים סיהרא הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה מההוא גוונא ממש.