(בראשית יג) וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי. וילך למסעיו, למסעו מבעי ליה. מאי למסעיו. אלא תרין מטלנין אנון. חד דידיה וחד דשכינתא. דהא כל בר נש בעי לאשתכחא דכר ונוקבא בגין לאתקפא מהימנותא. וכדין שכינתא לא אתפרשא מניה לעלמין.

ואי תימא מאן דנפיק לאורחא דלא אשתכח דכר ונוקבא, שכינתא אתפרשא מניה. תא חזי, האי מאן דנפיק לארחא (קסח א) יסדר צלותא קמי קודשא בריך הוא. בגין לאמשכא עליה שכינתא דמריה עד לא יפוק לארחא בזמנא דאשתכח דכר ונוקבא. כיון דסדר צלותיה ושבחיה ושכינתא שרייא עליה יפוק. דהא שכינתא אזדווגת בהדיה. בגין דישתכח דכר ונוקבא. דכר ונוקבא במתא. דכר ונוקבא בחקלא. הדא הוא דכתיב, (תהילים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

תא חזי, כל זמנא דבר נש אתעכב באורחא (בכל חיליה) בעי לנטרא עובדוי. בגין דזווגא עלאה לא יתפרש מניה וישתכח פגים בלא דכר ונוקבא. במתא אצטריך כד נוקביה עמיה, כל שכן הכא דזווגא עלאה אתקשרת ביה. ולא עוד אלא דהא זווגא עלאה נטיר ליה בארחא ולא מתפרשא מניה עד דיתוב לביתיה.

בשעתא דעאל לביתיה בעא לחדתא דביתהו (ביתיה). בגין דדביתהו גרמא ליה ההוא זווגא עלאה. כיון דאתא לגבה בעי לחדתא לה בגין תרין גווני. חד בגין חדותא דההיא זווגא חדוותא דמצוה היא וחדוותא דמצוה חדוותא דשכינתא איהו.

ולא עוד אלא דאסגי שלום סתם (לתתא) (נ''א לאתתא) הדא הוא דכתיב, (איוב ה׳:כ״ד) וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נוך ולא תחטא. וכי אי לא פקיד לאתתיה חטא איהו. הכי הוא ודאי. בגין דגרע יקר זווגא עלאה דאזדווגת ביה ודביתהו גרמא ליה. וחד דאי מתעברא אתתיה זווגא עלאה אריקת בה נשמתא קדישא דהאי ברית אקרי ברית דקודשא בריך הוא. ועל דא בעי לכוונא בחדוותא דא כמה דבעי בחדוותא דשבת (דאנון חכימין) דאיהו זווגא דחכימין. ועל דא וידעת כי שלום אהלך דהא שכינתא אתיא עמך ושריא בביתך. ועל דא (איוב ה׳:כ״ד) ופקדת נוך ולא תחטא. מאי ולא תחטא. לשמשא קמי שכינתא חדוותא דמצוה.

כגוונא דא תלמידי חכמים דמתפרשן מנשייהו כל אנון יומין דשבתא בגין לאתעסקא באורייתא. זווגא עלאה אזדווג בהו ולא מתפרשא מנייהו בגין דישתכח דכר ונוקבא. כיון דעאל שבת בעיין תלמידי חכמים לחדתא לדביתהו בגין יקר זווגא עלאה. ולכוונא לבייהו ברעותא דמאריהון כמה דאתמר.

כגוונא דא, האי מאן דאתתיה ביומי מסאבו דילה ונטיר לה כדקא יאות. כל אנון יומין זווגא עלאה אזדווג בהדיה דישתכח דכר ונוקבא. כיון דאתדכיאת אתתיה בעי לחדתא לה חדוה דמצוה חדוה עלאה. וכלהו טעמי דקא אמרן בחד דרגא סלקין. סתמא דמלה כל אנון בני מהימנותא בעיין לכוונא לבא ורעותא בהאי.

ואי תימא אי הכי שבחא הוא דבר נש כד נפיק לארחא יתיר מן ביתיה בגין זווגא עלאה דאזדווגת בהדיה. תא חזי, בזמנא דבר נש הוא בביתיה, עקרא דביתא דביתהו. בגין דשכינתא לא אתעדי מן ביתא בגין דביתהו. כמה דתנינן דכתיב, (בראשית כד) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דשרגא אתדלקת, מאי טעמא בגין דשכינתא אתת לביתא.

רזא דמלה אמא עלאה לא אשתכחת גבי דכורא אלא בזמנא דאתתקנת ביתא ואתחברו דכר ונוקבא, כדין אמא עלאה אריקת ברכאן לברוכי לון. כגוונא דא אמא תתאה לא אשתכחת לגבי דכורא אלא בזמנא דאתתקנת ביתא ואתי דכר לגבה דנוקביה ואתחברו כחדא כדין אמא תתאה אריקת ברכאן לברכא לון.

ועל דא בתרי נוקבין אתעטר דכורא בביתיה כגוונא דלעילא. והיינו רזא דכתיב, (בראשית מ״ט:כ״ו) עד תאות גבעות עולם. האי ע''ד תיאובתא דגבעות עולם ביה. נוקבא עלאה לאתקנא ליה ולאעטרא ליה ולברכא ליה. נוקבא תתאה לאתחברא ביה ולאתזנא מניה.

וכגוונא דא לתתא כד דכורא אינסיב, תאות גבעות עולם לגביה ואתעטר בתרי נוקבי חד עלאה וחד תתאה. עלאה לארקא עליה ברכאן. תתאה לאתזנא מניה ולאתחברא בהדיה. ובר נש בביתיה תאות גבעות עולם לגביה ואתעטר בהו.

כד נפיק בארחא לאו הכי. אימא עלאה אתחברת בהדיה ותתאה אשתארת. כד תב לביתיה בעי לאתעטרא בתרי נוקבי כדקאמרן.

כגוונא דא אורייתא קאים בין תרי בתים, כמה דכתיב, (ישעיהו ח׳:י״ד) לשני בתי ישראל וגו'. חד סתימא עלאה. וחד אתגליא יתיר. (סתימא) עלאה (דא) קול גדול דכתיב, (דברים ה׳:י״ט) קול גדול ולא יסף. והאי קול פנימאה איהו דלא אשתמע ולא אתגליא. ודא הוא כד נביע בי גרון אפיק (ביה) ה' בחשאי ונביע תדיר ולא פסק. ואיהו דקה פנימאה דלא אשתמע לעלמין.

ומהכא נפקא אורייתא דאיהו קול יעקב. והאי אשתמע (ד''א דאשתמע) דנפקא (ד''א נפקא) מההיא דלא אשתמע. ולבתר אתאחיד דבור בהדיה ונפק לבר מחיליה ומתקפיה. וקול דיעקב דאיהו אורייתא אחיד בין תרי נקבי. אחיד בהאי פנימאה דלא אשתמע. ואחיד בהאי דלבר דאשתמע.

תרין אנון דלא אשתמעו ותרין אנון דאשתמעו. תרין דלא אשתמעו, דא הוא חכמה עלאה סתימאה דקיימא במחשבה דלא אתגליא ולא אשתמע. לבתר נפקא ואתגליא זעיר בחשאי דלא אשתמע ההוא דאקרי קול גדול דהוא דק ונפיק בחשאי.

תרין אנון דאשתמעו, אנון דנפקי מהכא קול דיעקב ודבור דאתאחיד בהדיה. האי קול גדול דאיהו בחשאי ולא אשתמע. איהי בי''ת לחכמה עלאה. וכל נוקבא בי''ת אקרי. והאי דבור בתראה איהו בית לקול דיעקב דאיהו אורייתא. ועל דא אורייתא שריא בבי''ת. בי''ת ראשית.

פתח ואמר בראשית ברא אלהים, היינו דכתיב ויבן יי אלהים את הצלע. את השמים היינו דכתיב ויביאה אל האדם. ואת הארץ כמא דאת אמר ועצם מעצמי. ודאי האי איהי ארץ החיים.

(תהלים ק) נאם יי לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך. נאם יי לאדוני, דרגא עלאה לדרגא תתאה קאמר שב לימיני, לאתקשרא מערבית בדרומית שמאלא בימינא. בגין לתברא חיליהון דשאר עמין עובדי כוכבים ומזלות. נאם יי לאדוני, נאם יי דא יעקב. לאדוני דא (יהושע ג׳:י״א) ארון הברית אדון כל הארץ. דבר אחר נאם יי דא יובלא. לאדוני דא שמיטה. דכתיב בה (שמות כ״א:ה׳) אהבתי את אדוני. שב לימיני דהא ימינא ביובלא שריא. ושמיטה בעי לאתקשרא בימינא.

תא חזי, שמיטה דא לא אתקשר בקיומא שלים בימינא ובשמאלא מיומא דאשתכחת, כד בעיא לאתקשרא אושיט דרועא שמאלא לקבלה וברא עלמא דין. ובגין דהוא מסטרא דשמאלא לית ביה קיומא עד זמנא דאלף שביעאה. דבההוא יומא לחוד אתקשר כדין בימינא. וכדין תהוי בין ימינא ושמאלא בקיומא שלים וישתכחון שמים חדשים וארץ חדשה וכדין לא תעדי מתמן לעלמין.

אי הכי במאי נוקים שב לימיני. אלא עד זמנא ידיעא דכתיב עד אשית אויביך הדום לרגליך ולא תדיר. אבל בההוא זמנא לא תעדי מתמן לעלמין דכתיב, (ישעיהו נ״ד:ג׳) כי ימין ושמאל תפרוצי למהוי כלא חד.

תא חזי, את השמים דא שכינתא עלאה. ואת הארץ דא שכינתא דלתתא באתחברותא דדכר ונוקבא כחדא. והא אתמר כמה דאתערו ביה חברייא עד כען.

תרי קראי כתיבי, (דברים ד׳:כ״ד) כי יי אלהיך אש אוכלה הוא. וכתיב התם (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום. הני קראי אוקימנא להו בכמה אתר ואתערו בהו חברייא. תא חזי, כי יי אלהיך אש אוכלה הוא, הא אתמר מלה דא בגו חברייא דאית אשא אכלא אשא (ואיתאשא) ואכיל לה ושצי לה. בגין דאית אשא תקיפא מאשא ואוקמוה.

אבל תא חזי, מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא. יסתכל בשלהובא דסלקא מגו גחלתא. או מגו בוצינא דדליק. דהא שלהובא לא סלקא אלא כד אתאחיד במלה גסה (נ''א אחרא).

תא חזי, בשלהובא דסלקא אית תרין נהורין. חד נהורא חוורא דנהיר. וחד נהורא דאתאחיד בה אוכמא או תכלא. ההוא נהורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח מישור. ותחותיה ההוא נהורא תכלא או אוכמא דאיהו כרסיא לההוא חוורא.

וההוא נהורא חוורא שארי עלויה ואתאחידו דא בדא למהוי כלא חד. וההוא נהורא אוכמא או גוון תכלא דאיהו לתתא הוא כרסיא דיקר לההוא חוורא. ועל דא רזא דתכלתא. והאי כרסיא תכלא (או) אוכמא אתאחד במלה אחרא לאתדלקא דהוא מתתא וההוא אתער ליה לאתאחדא בנהורא חוורא (ס''א עלאה).

ודא תכלא אוכמא לזמנין אתהדר סומקא. וההוא נהורא חוורא דעליה לא אשתני לעלמין דהא חוורא הוא תדיר. אבל האי תכלא אשתני לגוונין אלין. לזמנין תכלא או אוכמא. ולזמנין סומקא. והאי אתאחיד לתרין סטרין. אתאחיד לעילא בההוא נהורא (ס''א עילאה) חוורא. אתאחיד לתתא בההוא מלה דתחותוי דמתקנא ביה לאנהרא (מלין דשויין ליה לאדלקא) ולאתאחדא ביה.

ודא אכלא תדיר ושצי לההוא מלה דשויין ליה. דהא בכל מה דאתדבק ביה לתתא ושריא עלוי ההוא נהורא תכלא שצי ליה ואכיל ליה. בגין דאורחוי הוא לשיצאה ולמהוי אכיל. דהא ביה תליא שצו דכלא מותא דכלא. ובגיני כך איהי אכיל כל מה דאתדבק ביה לתתא.

וההוא נהורא חוורא דשריא עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין ולא אשתני נהוריה. ועל דא אמר משה כי יי אלהיך אש אוכלה הוא. אוכלה ודאי. אכיל ושצי כל מה דשריא תחותוי. ועל דא אמר יי אלהיך ולא אלהינו. בגין דמשה בההוא נהורא חוורא דלעילא הוה דלא שצי ולא אכיל.

תא חזי, לית ליה אתערותא לאתדלקא האי נהורא תכלא לאתאחדא בנהורא חוורא, אלא על ידי ישראל דאנון מתדבקן ביה תחותוי.

ותא חזי, אף על גב דארחיה דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כל מה דאתדבק ביה תחותוי. ישראל מתדבקן ביה תחותוי וקיימן בקיומא הדא הוא דכתיב, (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים. ביי אלהיכם ולא אלהינו (אלא ביי אלהיכם). בההוא נהורא תכלא אוכמא דאכיל ושצי כל מה דאתדבק ביה תחותיה. ואתון מתדבקן ביה וקיימי. דכתיב חיים כלכם היום.

ועל נהורא חוורא, שרייא לעילא נהורא סתימא דאקיף ליה. ורזא עלאה הכא. וכלא תשכח בשלהובא דסליק וחכמתין דעליונין ביה.

הא דאמרן רזא דחכמתא איהו ביחודא קדישא. דבגין כך ה''א בתראה דשמא קדישא איהו נהורא תכלא אוכמא דאתאחיד ביה''ו דהוא נהורא חוורא דנהיר.

תא חזי, לזמנין האי נהורא תכלא ד'. ולזמנין ה'. אלא בזמנא דלא מתדבקן ביה ישראל לתתא לאדלקא ליה לאתאחדא בנהורא חוורא, איהו ד'. ולזמנא דמתערי ליה לאתחברא עם נהורא חוורא כדין אקרי ה'. מנלן דכתיב, (דברים כ״ב:כ״ג) כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב בלא ה'. מאי טעמא בגין דלא אתחברת בדכורא. ובכל אתר דלא אשתכחו דכר ונוקבא, ה''א לא אשתכח וסלקא מתמן ואשתאר ד'.

דהא איהי כל זמנא דאתחבר בנהורא חוורא דנהיר אקרי ה'. דהא כדין כלא אתחבר כחדא. איהי אתדבקת בנהורא חוורא, וישראל מתדבקן בה (ד''א ל''ג לתתא) וקיימא תחותה לאדלקא לה. וכדין כלא חד. ודא הוא רזא דקרבנא. דתננא דסליק אתער ליה להאי נהורא תכלא לאדלקא. וכד אתדלק אתחבר בנהורא חוורא ושרגא דליק ביחודא חד.

ובגין דארחיה דהאי נהורא תכלא לשיצאה ולמהוי אכיל כל מה דאתדבק ביה תחותיה. כד רעוא אשתכח ושרגא דליק בחבורא חד כדין כתיב, (מלכים א י״ח:ל״ח) ותפול אש ה' ותאכל את העולה וגו'. וכדין אתיידע דההיא שרגא דליק בחבורא חד וקשורא חד. נהורא תכלא אתדבק בנהורא חוורא ואיהו חד. אכיל תחותיה תרבין ועלוון. דמשמע דהא לא אכיל (נ''א ואיהו ועלוון דהא לא אכיל) תחותיה, אלא בזמנא דאיהו סליק (נ''א דליק) וכלא אתקשר ואתחבר בנהורא חוורא. וכדין שלמא דעלמין כלהו, וכולא אתקשר ביחודא חד.

ולבתר דסיים לשיצאה תחותיה האי נהורא תכלא, מתדבקן ביה תחותיה כהני וליואי וישראל. אלין בחדוה דשיר. ואלין ברעותא דלבא ואלין בצלותא. ושרגא דליק עלייהו. ואתדבקו נהורין כחד ונהירין עלמין ומתברכין עלאין ותתאין.

וכדין ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום. ואתם, אתם מבעי ליה. אלא ו' לאוספא על תרבין ועלוון דאנון מתדבקין ביה ואכלין ושצאן. ואתון מתדבקן ביה בההוא נהורא תכלא אוכמא דאכלא ואתון קימין הדא הוא דכתיב חיים כלכם היום. (ס''א ותכלת וארגמן), כל גוונין טבין לחלמא, בר מתכלא דאיהו אכיל ושצי תדיר. ואיהו אילנא דביה מותא ושריא על עלמא תתאה. ובגין דכלא שריא תחותיה איהו אכיל ושצי.

ואי תימא הכי נמי שריא בשמיא לעילא וכמה חילין אנון לעילא וכלהו (שצי ואכיל) קיימי. תא חזי, כל אנון דלעילא בההוא נהורא תכלא אתכללן. אבל תתאי לאו הכי דאנון מלה גסה עלמא (נ''א אחרא לתתא על מה) דקיימא ושריא עליה. ובגין כך אכיל ושצי לון. ולית לה מלה אחרא לתתא בעלמא דלא אשתצי. בגין דנהורא תכלא שצי לכל מה דקיימא עליה.

בארבעין וחמש גווני זיני נהורין אתפליג עלמא. שבעה מתפלגין לשבעה תהומין. כל חד בטש בתהומא דיליה ואבנין מתגלגלין בגו תהומא. ועייל ההוא נהורא באנון אבנין ונקב לון. ומיא נפקו בהו ושקעין כל חד וחד על תהומא וחפייא לתרין סטרין.

נפקו מיא באנון נוקבין ועאל נהורא ובטש לארבע סטרי תהומא. מתגלגלא נהורא בחברתה ואערעו בחד ופלגין מיין ואחידן כל אנון שבעה בשבעה תהומי. וכראן (ס''א שראן) בחשוכי תהומא. וחשוכי אנון אתערבי בהון. וסלקין מיא ונחתין ומתגלגלין באנון נהורין. ואתערבו כחדא נהורין וחשוכין ומיין ואתעבידו מנייהו נהורין דלא אתחזאן חשוכאן.

בטש כל חד בחבריה. ומתפלגין לשבעין וחמש צנורי תהומא ובהו נגדן מיא. כל צנורא וצנורא סליק בקליה (ואתזעזען) ואזדעזען תהומין. וכד ההוא קלא אשתמע, כל תהומא קרי לחבריה ואמר פליג מימך ואעול בך. הדא הוא דכתיב, (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

תחות אלין תלת מאה (נ''א ושתין) ותמנין (וחמשה) גידין. מנהון חוורין מנהון אוכמין מנהון סומקין. אתכלילו דא בדא ואתעבידו גוון חד. אנון גידין אתרקימו בשבע עשרה רשתות. וכל חד רשת גידין אקרי (אתקיימו) אתרקימו דא בדא ונחתין בשפולי תהומי. תחות אלין. תרין רשתין קיימין כחיזו דפרזלא. ותרין רשתין אחרנין כחיזו דנחשא.

תרין כרסוון קיימי עלייהו חד מימינא וחד משמאלא. כל אנון רשתין מתחברן כחדא ומיין נחתין מאנון צנורין ועאלין באלין רשתין. אנון תרי כרסוון חד כרסייא דרקיעא אוכמא, וחד כרסייא דרקיעא ססגונא. אלין תרין כרסוון כד אנון סלקין סלקין (בחד) בההוא כרסייא דרקיעא אוכמא. וכד נחתין נחתין בההוא כרסייא דרקיעא ססגונא.

אלין תרין כרסוון חד מימינא וחד משמאלא. וההוא כרסייא דרקיעא אוכמא מימינא. וההוא כרסייא דרקיעא ססגונא משמאלא. כד סלקין בכרסייא דרקיעא אוכמא, מאיך כרסייא דרקיעא שמאלא ונחתין ביה.

מתגלגלין כרסוון חד בחד (ס''א נחתי ונקטין) נקטין כל אנון רשתין בגווייהו ועאלין לון בשפולא דתהומא תתאה. קאים חד כרסייא וסליק לעילא מכל אנון תהומי. וקאים כרסייא אחרא לתתא דכל תהומי. בין תרין כרסוון אלין מתגלגלין כל אנון תהומי. וכל אנון צנורין אתנעצו בין תרין כרסוון אלין.

שבעין וחמש (ד''א ל''ג נהורין) צנורין אנון. שבעה אנון עלאי דכלא. וכל אנון אחרנין אחידן בהו. וכלהו נעיצי בגלגלוי דהאי כרסייא בסטרא דא. ונעיצין בגלגלוי דהאי כרסייא בסטרא דא.

בהון מיין (נ''א בתהומיא) סלקין ונחתין. אנון דנחתין כראן בתהומי ובקעי לון. אנון דסלקין עלאין באנון נוקבי אבנין וסלקין ומליין לשבע ימין. עד כאן שבעה גווני נהורין ברזא עלאה.