החמר וליל הכלה - חלק ב
רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא (אמור צ''ח א) דכלה אתחברת בבעלה.
דתנינן:
כל אנון חבריא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא. בגין דאלין אנון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא. וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו. ואלין אקרון בני חופתא. וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון.
והוה רבי שמעון וכלהו חברייא (בהדיה) מרננין ברנה דאורייתא ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו.
והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא.
אמר לון רבי שמעון: בני זכאה חולקכון בגין דלמחר לא תיעול כלה לחופה אלא בהדייכו. בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה.
פתח רבי שמעון ואמר:
(תהילים י״ט:ב׳) (תרומה קל''ו ב) השמים מספרים כבוד אל וגו' קרא דא הא אוקימנא ליה. אבל בזמנא דא דכלה אתערא למיעל לחופה ביומא דמחר אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא ואיהי חדאת עמהון. וביומא דמחר כמה אוכלוסין (כמה) חיילין ומשריין מתכנשין בהדה. ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה מה כתיב השמים מספרים כבוד אל. השמים דא חתן דעאל לחופה. מספרים, מנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא.
כבוד אל, דא כבוד כלה דאקרי אל, דכתיב, (תהלים ז) אל זועם בכל יום. בכל יומי שתא אקרי אל, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי כבוד, ואקרי אל. יקר על יקר. נהירו על נהירו. ושלטנו על שלטנו. כדין בההיא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה, כל אנון חברייא דאתקינו לה כלהו אתפרשי (אתפרשו) בשמהן תמן הדא הוא דכתיב, (תהלים יט) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, אלין אנון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואנון מארי קיימא דברית אקרון מעשה ידיו, כמא דאת אמר, (תהלים צ) ומעשה ידינו) כוננהו דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש.
רב המנונא סבא אמר הכי:
(קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאילו עביד כן משכין ליה לגיהנם. וההוא דממונה על גיהנם דומ''ה שמיה. וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה. וקאים על פתחא דגיהנם, וכל אנון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו.
דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא דחיל.
בההיא שעתא סליק דומ''ה קמי קודשא בריך הוא ואמר ליה: מארי דעלמא כתיב בתורה (ויקרא כ׳:י׳) ואיש אשר ינאף את אשת איש. וכתיב ואל אשת עמיתך וגו'. דוד דקלקל ברית בערוה מהו.
אמר ליה קודשא בריך הוא: דוד זכאה הוא, וברית קדישא על תקוניה קיימא, דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא.
אמר ליה: אי קמך גלי קמיה לא גלי.
אמר ליה: ותו בהתירא הוה מה דהוה. דהא כל אנון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה.
אמר ליה: אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך.
אמר ליה: במאי אוקים מלה באתר דחיישינן דהיא מעוברת, וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין דהא שמי חתים בגויה לסהדותא. כתיב אוריה וכתיב אוריהו שמי חתום בהדיה (בהדייהו) דלא שמש בה לעלמין.
אמר ליה: מארי דעלמא הא מה דאמרית אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה, קמיה מי גלי, הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין אמאי שדר לה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב, (שמואל ב י״א:ח׳) רד לביתך ורחץ רגליך.
אמר ליה: ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך דהא ארבע ירחי הוו. דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קודשא בריך הוא, ההוא חובה. ואית דאמרי בז' באדר אעבר כרוזא ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורא אתבשר (שמואל ב יב) גם יי העביר חטאתך לא תמות. מאי לא תמות, לא תמות בידא דדומה.
אמר: דומה מארי דעלמא הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שמואל ב י״ב:ה׳) חי יי כי בן מות האיש העושה זאת ואיהו דן לנפשיה טרונייא אית לי עליה.
אמר ליה: לית לך רשו דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואף על גב דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל.
מיד אהדר דומ''ה לאתריה בפחי נפש. ועל דא אמר דוד (תהילים צ״ד:י״ז) לולי (צ''ד א') יי עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי ה' עזרתה לי דהוה אפוטרופא דילי. כמעט שכנה וגו'. מהו כמעט, כחוטא דקיק כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא, כההוא שעורא הות דלא שכנה דומה נפשי.
ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד. בגין דלא יכיל למימר לדומה (קהלת ה) כי שגגה היא, כמה דהוה לדוד ונצח ליה קודשא בריך הוא בדינא. למה יקצוף האלהים על קולך על ההוא קול דאיהו אמר. וחבל את מעשה ידיך דא בשר קדש ברית קדישא דפגים ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה. ובגין כך (תהילים י״ט:ב׳) ומעשה ידיו מגיד הרקיע אלין אנון חברייא דאתחברו בכלה דא ומארי קיימא דילה. מגיד ורשים כל חד וחד. מאן הרקיע. דא איהו (ל''ד א) הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו ספר (יתרו דף ע''א) זכרון. איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא ולמעבד רעותהון תדיר. (תהילים י״ט:ג׳) יום ליום יביע אומר, יומא קדישא מאנון יומין עלאין דמלכא משבחין לון לחברייא ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה. יומא ליומא יביע ההוא אומר ומשבח ליה. ולילה ללילה כל דרגא דאשלים (נ''א דשליט) בליליא משבח דא לדא ההוא דעת דכל חד מחבריה, ובשלימו (ס''א וברחימו) סגי אתעבידו לון חברין ורחימין.
אין אומר ואין דברים בשאר מילין דעלמא. דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי בכל הארץ יצא קום. עבדי משיחא אנון מלין מדורי עלאי ומדורי תתאי (לעיל דף ה' ב'), מאלין אתעבידו רקיעין ומאלין ארץ מההיא תושבחתא. ואי תימא דאנון מלין באתר חד. משטטא בעלמא בקצה תבל מליהם. וכיון דאתעבידא (דאתאביד) רקיעין מנהון, מאן שריא בהון. הדר ואמר לשמש שם אהל בהם. ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו.
כיון דשרי באנון רקיעין ואתעטר בהו, כדין והוא כחתן יוצא מחפתו. חדי ורהיט באנון רקיעין. נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא באתר אחרא. מקצה השמים מוצאו, ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתיא (ואתא) דאיהו (לעיל א' ב) קצה השמים לעילא. ותקופתו (על קצותם), מאן תקופתו, דא קצה השמים לתתא דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל סייפין. ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. ואין נסתר מחמתו דההיא תקופה דא ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא.
ואין נסתר לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. מחמתו בשעתא דאתחמם ותב (ותאיב) לגבייהו בתיובתא (בתיאובתא) שלים. כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא דכתיב, (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה. שית זמנין כתיב הכא ה', ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת יי תמימה ועל רזא דא כתיב בראשית הא שית אתוון. ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הא שית תבין. קראי אחרנין לקבל שית זמנין ה' שית קראי בגין שית אתוון דהכא. שית שמהן בגין שית תבין דהכא.
עד דהוו יתבי עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא.
אמר לון: ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל (ז ב) דא פני''אל קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא דובניהו בן יהוידע, ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו וקרא דאבתריה. וההוא דסתים מכלא אמרו. והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.
פתח ואמר:
(דברי הימים א יא) והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה, וכלא רזא חדא איהו, מהאי (ס''א האי) מצרי, ההוא דאשתמודע, (שמות י״א:ג׳) גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו' רב ויקירא כמה דגלי ההוא סבא.
והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר. איש מדה כלא חד. (שמואל ב כג) איש מראה ואיש מדה כלא חד. בגין (לעיל ה' ע''ב) דאיהו שבת ותחומא דכתיב, (במדבר ל״ה:ה׳) ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב, (ויקרא י״ט:ל״ה) לא תעשו עול במשפט במדה. ועל דא איש מדה איהו. ואיהו ממש איש מדה איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב חמש באמה. אנון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה. (דברי הימים א י״א:כ״ג) וביד המצרי חנית כמא דאת אמר כמנור אורגים, דא מטה האלהים דהוה בידיה חקיק בשמא גליפא מפרש בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי אורג דכתיב, (שמות ל״ה:ל״ה) מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו'. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש (פקודי ר''ס א) בארבעין ותרין גווני. וקרא מכאן ולהלאה כמה דאמר זכאה חולקיה. תיבו יקרין תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב (תהלים לה) חונה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם טעמו וראו כי טוב יי:
פתח רבי שמעון ואמר:
בראשית ברא אלהים. האי קרא אית לאסתכלא ביה. דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא אשתצי מעלמין. כמה דאתמר (ירמיה י) כדנה תמרון להום אלהא (אלהיא) די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. בגין דלית אלהא אחרא בר קודשא בריך הוא בלחודוי.
והאי קרא איהו תרגום בר ממלה דסוף קרא. אי תימא בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום (נ''ח ע''ה א) ולא אשתמודען ביה, מלה דא יאות היא למימר בלישנא קדישא בגין דישמעון מלאכין קדישין ויהון נזקקין לאודאה על דא. אלא ודאי בגין כך כתיב תרגום דלא נזקקין ביה מלאכין קדישין לא (ולא) יקנאון בבר נש לאבאשא ליה, בגין דבהאי קרא בכללא אנון מלאכין קדישין, דהא אנון אלהים אקרון ובכללא דאלהים הוו, ואנון לא עבדו שמיא וארקא. וארקא, וארעא מבעי ליה. אלא בגין (קכ''ו א) דארקא איהי חדא מאנון שבע ארעין דלתתא. ובההוא אתר אית בני בנוי דקין. לבתר דאתתרך מעל אפי ארעא (כ''ד ב) נחית לתמן ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום. ואיהו ארעא כפילא דאתכפל מחשוכא ונהורא.
ואית תמן תרין ממנן שליטין די שלטין דא בחשוכא ודא בנהורא. ותמן קטרוגא דא בדא. ושעתא דנחית לתמן קין, אשתתפו דא בדא ואשתלימו כחדא. וכלא חזי דאנון תולדות דקין. ועל דא אנון בתרין ראשין כתרין חיוון, בר דכד ההוא נהורא שליט נצח דיליה ונצח על אחרא. ועל דא אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו חד. אנון תרין ממנן עפרירא וקסטימון. ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין. חד דיוקנא כתור''א, וחד דיוקנא כנשר''א. וכד מתחברן אתעבידו דיוקנא דאדם.
כד אנון בחשוכא מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין ואזלין כחויא וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאה דעז''א ועזא''ל מרגיזין לון ומתערי לון. ואנון מדלגין גו טורי חשוכן וחשבי דקודשא בריך הוא בעי למתבע לון דינא. ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא ופרחין מתמן ואזלין בליליא לגבי (י''ט ב', נ''ה ב) נעמה אמהון דשדין דטעו אבתרהא דחלין קדמאין וחשבין למקרב לגבה. ואיהי דליגת שתין אלפין פרסין ואתעבידת בכמה ציורין לגבי בני נשא בגין דיטעון בני נשא אבתרה.
ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא ואהדרן לאתרייהו. ואנון מתערין לאנון בני בנוי דקין ברוחא דיצרין בישין למעבד תולדות. שמיא דשלטין תמן לאו כהני. ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא (שלח קע''ב א) וחצדא כהני. ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואנון אלהא (אלהיא) די שמיא וארקא לא עבדו. יאבדו מארעא עילאה דתבל, דלא ישלטון בה ולא ישטטון בה ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא יאבדו מארעא ומן תחות שמיא דאתעבידו (לעיל דף ג' א) בשמא דאלה כמה (ב א) דאתמר. ועל דא האי קרא תרגום דלא יחשבון מלאכי עלאי דעלייהו אמרין, ולא יקטרגו לן. ועל דא רזא דאלה כמה דאתמר איהו מלה קדישא דלא אתחלף בתרגום.
אמר ליה רבי אלעזר: האי קרא דכתיב, (ירמיהו י׳:ז׳) מי (שמות צ''ה ע''ב) לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, מאי שבחא איהו.
אמר ליה:
אלעזר ברי, האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו (נ''א הכי) דכתיב, (ירמיהו י׳:ז׳) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם דהא אתא למפתח פומא דחייבין דחשבין דקודשא בריך הוא לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון. ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון.
דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי,
אמר לי: אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא. כלהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה. האי קרא לא אסגי יקריה כל כך. דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. מאי שיקולא דא לבני נשא די לית לון קיומא.
ותו דאתון אמרין (דברים לה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל אית. אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה לאו איהו עלאה שליטא. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות.
אמינא ליה: ודאי שפיר קא אמרת. מאן מחיה מתים אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, אתא אליהו ואלישע ואחיו מתייא. מאן מוריד גשמים אלא קודשא בריך הוא בלחודוי אתא אליהו ומנע לון ונחית לון בצלותיה. מאן עבד שמיא וארעא אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, אתא אברהם אתקיימו בקיומוהי בגיניה. מאן מנהיג שמשא אלא קודשא בריך הוא, אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך וכתיב, (יהושע י) וידום השמש וירח עמד. קודשא בריך הוא גוזר גזר דין אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו. ותו דקודשא בריך הוא גוזר גזרין וצדיקיא דישראל מבטלין לו דכתיב, (שמואל ב כג) צדיק מושל יראת אלהים. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש לאתדמא ליה בכלא. אזל ההוא פילוסופא ואתגייר בכפר שחלים וקרון ליה יוסי קטינאה. ואוליף אורייתא סגיא. ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר.
השתא אית לאסתכלא בקרא והא כתיב, (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדו. מאי רבויא הכא. אלא מי לא יראך מלך הגוים וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל. אלא בכל אתר קודשא בריך הוא בעא לאשתבחא בישראל, ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוי. דכתיב, (שמות ה) אלהי ישראל אלהי העברים, וכתיב, (ישעיה מד) כה אמר יי מלך ישראל. מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון ועלנא לא שליט.
אתא קרא ואמר מי לא יראך מלך הגוים (נ''א מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה. כי לך יאתה לדחלא מנך לעילא ותתא. כי בכל חכמי הגוים) אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו. ובכל מלכותם בההוא מלכו דלעילא. דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין. ועם כל דא לית בהו דיעביד אפלו מלה זעירא אלא כמה דפקיד לון דכתיב, (דניאל ד) וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. חכמי הגוים אנון ממנן ורברבן דלעילא דחכמתא דלהון מנייהו הוה. בכל מלכותם מלכותא דשליט כמה דאתמר. ודא הוא קרא כפשטיה.
אבל בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם. האי אשכחנא בספרי קדמאי, דאנון משריין וחיילין אף על גב דאתפקדן על מלין דעלמא ופקיד לכל חד למעבד עבידתא, מאן הוא (סתימא קדישא ולא כרעותיה) דיעביד שום חד מנייהו כמוך. בגין דאנת רשים בעילויא, ואת רשים בעובדך מכלהו. ודא הוא מאין כמוך יי, מאן הוא סתימאה קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא. ויהא דמי לך (בכל) (בכולא), עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ, אבל אנון (ישעיה מה) תהו וחמודיהם בל יועילו. בקודשא בריך הוא כתיב בראשית ברא אלהים וגו', במלכותם כתיב והארץ היתה תהו ובהו.
אמר רבי שמעון לחברייא: בני הלולא דא, כל חד מנכון יקשט קשוטא חד לכלה.
אמר לרבי אלעזר בריה. אלעזר הב נבזבזא חד לכלה דהא למחר אסתכל (קודשא בריך הוא) (נ''א בה) כד יעול לחופה באנון שירין ושבחין דיהבו לה בני היכלא לקיימא קמיה.
פתח רבי אלעזר ואמר:
(שיר השירים ג) מי (קע''ו ב) זאת עולה מן המדבר וגו', מי זאת, כללא דתרין קדושין (קדישין) דתרין עלמין בחבורא חדא וקשורא חדא. עולה ממש למהוי קדש קדשין. דהא קדש קדשין מ''י. ואתחברא בזא''ת. בגין למהוי (זאת) עולה דאיהי קדש קדשין. מן המדבר דהא מן המדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחפה. תו מן המדבר איהי עולה כמא דאת אמר, (שיר השירים ד) ומדברך נאוה בההוא מדבר דלחישו בשפוון איהי עולה.
ותנינן מאי דכתיב, (שמואל א ד׳:ח׳) האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. וכי כל דעבד לון קודשא בריך הוא במדבר הוה, והא בישובא הוה. אלא במדבר, בדבורא, כמא דאת אמר, (שיר השירים ד׳:ג׳) ומדברך נאוה. וכתיב, (תהילים ע״ה:ז׳) ממדבר הרים. אוף הכי עולה מן המדבר, מן המדבר ודאי. בההיא מלה דפומא איהי סלקא ואעלת בין גדפי דאמא, ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישיהו דעמא קדישא.
היך סלקא בדבורא. דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא אית ליה לברכא למאריה. בשעתא דפקח עינוי היך מברך. הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דאתערו בליליא אסחן ידייהו. וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאתה (וכו'). תרנגולא קרי וכדין פלגות ליליא ממש, וכדין קודשא בריך הוא (ס' ב) אשתכח עם צדיקייא בגנתא דעדן, ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזהמות. (ומברכין). וכן כל שעתא.
בגין דבשעתא דבר נש נאים, רוחיה פרחא מניה. ובשעתא דרוחיה פרחא מניה, רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאב לון ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שריא עליה רוחא מסאבא וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפלו מלה חדא עד דיסחי ידוי. ואי תימא בגין דמלוכלכים אנון, לאו הכי הוא, במה אתלכלכו. אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אנון אצבען דידוי דבר נש.
פתח רבי שמעון ואמר:
כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהיב חולקיה לקודשא בריך הוא, ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה. חולקיה דקודשא בריך הוא, למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד. בגין דקודשא בריך הוא ביומייא אלין אתי למחמי לאנון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא (ובעי) לחרבא עלמא.
אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא, רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמך על בנך. אמר לון וכי (בני) עלמא לא (ידעין דלא) עבדית ליה אלא על חס''ד דכתיב, (תהלים פט) אמרתי עולם חסד יבנה, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי, רבון עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי. אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש.
מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין. ביומא דעבד משתייא, מה כתיב, (בראשית כ״א:ח׳) ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן בכל סעודתא דחדוה, ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני, ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן, ואי לאו עאל תמן. וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני, סליק לעילא ומקטרגא עליה.
אברהם כיון דזמין לרברבי דרא, נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאנון מלכין ורברבין. שרה אוניקת בנין לכלהו, דלא הוו מהמנין כד איהי אולידת אלא אמרו אסופי הוא ומן שוקא איתיאו ליה. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו. הדא הוא דכתיב, (בראשית כא) מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא. אמרה (שרה) צחוק עשה לי אלהים.
מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קודשא בריך הוא ואמר ליה רבון עלמא את אמרת אברהם אוהבי, (הא אברהם) עבד סעודתא ולא יהב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד. ותו אמרת שרה דחייכת בה. אמר ליה קודשא בריך הוא מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן, עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קודשא בריך הוא למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה. כל ההוא צערא גרים, דלא יהיב מידי למסכני.
פתח רבי שמעון ואמר:
מאי דכתיב, (ישעיהו ל״ח:ב׳) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. תא חזי, כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא. דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי. ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא. בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא.
דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט. תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה, מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באוריתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה הדא הוא דכתיב (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה. ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה כאלו אתפרש מאילנא דחיי.
תא חזי, עיטא לבר נש, כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה (בראשית י''ט ע''ב) ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה. ובצפרא קם מערסיה בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה ויסב עיטא מאנון אבהן קדישין דכתיב, (תהילים ה׳:ח׳) ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.
הכי אוקמוה לא לבעי ליה לבר נש לעאלא לבי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאנון תקינו צלותא לקמי קודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, דא אברהם. אשתחוה אל היכל קדשך, דא יצחק. ביראתך, דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנשתא ויצלי צלותיה. כדין כתיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.