(ויקרא י״ט:ל׳) את שבתותי תשמורו. תא חזי, בשית יומין ברא קודשא בריך הוא עלמא. וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה. ביומא רביעאה. בגין דאנון תלת יומין קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו, כיון דאתא יומא רביעאה אפיק עבידתא וחילא דכולהו. דהא אשא ומיא ורוחא אף על גב דאנון תלת יסודין עלאין, כלהו תליין, ולא אתגלי עבידתא דלהון, עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו.

ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה דכתיב תדשא הארץ דשא וכתיב ותוצא הארץ (דשא). אלא האי אף על גב דכתיב ביומא תליתאה, רביעאה הוה ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פירודא. ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסייא עלאה.

וכל עבידתייהו דכלהו בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין הוו תליין ביומא דשבתא הדא הוא דכתיב (בראשית ב׳:ב׳) ויכל אלהים ביום השביעי, דא שבת, ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא. ואי תימא אי הכי, מהו את שבתותי תשמורו תרין. אלא שבת (תרומה קל''ה ב) דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פירודא.

(ויקרא יט) את שבתותי. את לאסגאה תחום שבת דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא (ויקהל ר''ז א). ובגין כך אסגי את. שבתותי (נ''א דא) שבת עלאה ושבת תתאה דאנון תרין כלילן כחדא וסתימין כחדא.

אשתאר שבת (יתרו צ''ב א' בר''מ) אחרא דלא אדכר והוה בכסופא. אמרה קמיה מארי דעלמא מיומא דעבדת לי שבת אתקרינא ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר מקדשי תיראו.

ודא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה, ושריא בה יראה. ומאן איהו. דקודשא בריך הוא אכליל ואמר אני ה'. ואנא שמענא מאבא דאמר הכי. ודייק את לאסגאה תחום שבת. שבתותי דא עגולא (רכ''ט א', תצוה ק''פ א', ויקהל ר''ה א) ורבוע דלגו, ואנון תרין. ולקביל אנון תרין אית תרי קדושתי דאית לנו לאדכרא, חד ויכלו, וחד קדוש.

ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין. ובקדושה (ובקידושא) דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין. וסליק כלא לשבעין שמהן דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל אתעטר בהו. ובגין דעגולא ורבועא דא אנון שבתותי, כלילן תרוייהו בשמור דכתיב תשמורו. דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים. ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה, ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא.

בגין דתרין שלומות לתתא חד יעק''ב וחד יוס''ף. ובגין כך כתיב תרי זמני (ישעיהו נ״ז:י״ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק דא יעקב, ולקרוב דא יוסף. לרחוק כמא דאת אמר, (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק יי נראה לי (שמות ב׳:ד׳) ותתצב אחותו מרחוק. ולקרוב כמא דאת אמר, (דברים ל״ב:י״ז) חדשים מקרוב באו. מרחוק דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה.

ועל דא כתיב תשמורו אתכליל בשמור. (ואתחנן ר''ס) ומקדשי תיראו דא נקודה דקיימא באמצעיתא דאית לדחלא מנה יתיר מכלא דענשיה מיתה. והיינו דכתיב, (שמות לא) מחלליה מות יומת. מאן מחלליה. מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא דנקודה (נקודה) שריא (ביה) ופגים ביה מות יומת. ועל דא כתיב תיראו. וההיא נקודה אקרי אני, ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא והיינו יי וכלא חד.

(שמואל ב כג) ובניהו בן יהוידע. האי קרא אוקמוה ושפיר איהו. אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. ובניהו בן יהוידע, על רזא דחכמתא קא אתא מלה סתימא איהו, ושמא גרים. בן איש חי (ויצא קס''ד א') דא צדיק חי עלמין.

רב פעלים, מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין, בגין דכלהו נפקין מניה. יי צבאות איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה רשים הוא ורב מכלא. רב פעלים איהו מקבצאל האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא. מאן אתר נפק, מאן דרגא אתא, אהדר קרא ואמר מקבציאל דרגא עלאה סתימאה דעין לא ראתה וגו' דרגא דכולא ביה, וכניש בגויה מגו נהורא עלאה, ומניה נפיק כלא. ואיהו היכלא קדישא סתימא דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא (אילנא) קיימין, כל עלמין וכל חילין קדישין מיניה אתזנו וקיימי על קיומיהון.

הוא הכה את שני אריאל מואב. תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה מקדש ראשון ומקדש שני, כיון דאיהו אסתלק, נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון. וכרסייא קדישא נפלת הדא הוא דכתיב (יחזקאל א׳:א׳) ואני בתוך הגולה. ההוא דרגא דאקרי אני, הוא בתוך הגולה. אמאי. על נהר כבר. על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי ולא אנגיד כד בקדמיתא (כדבקדמיתא).

הדא הוא דכתיב, (איוב י״ד:י״א) ונהר יחרב ויבש. יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני. ובגין כך הוא הכה את שני אריאל, מואב. (ס''א דהא בקדמיתא) מואב דהוו מאב דבשמיא ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו.

ותו הוא ירד והכה את הארי. בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו, וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה והוו חמאן ליה על גבי מדבחא רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר.

כיון דגרמו חובין איהו נחית לגו דרגין דלתתא וקטיל לההוא אריה, דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא, כביכול קטיל ליה. הוא הכה את הארי ודאי. לתוך הבור לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא אתתקפת (בר''מ פ' בהר קי''א) ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא ארי''ה אוריא''ל דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא בלאדן שמיה. דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא.

ביום השלג ביומא דגרמו חובין ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. ועל דא כתיב לא תירא לביתה משלג דא דינא עלאה. אמאי בגין דכל ביתה לבוש שנים ויכיל למיסבל אשא תקיפא. עד כאן רזא דקרא.

מה כתיב בתריה (שמואל ב כ״ג:כ״א) והוא הכה את איש מצרי איש מראה. הכא רזא דקרא אתא לאודעא, די בכל זמנא דישראל חבו איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. הוא הכה את איש מצרי דא נהורא דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל. ומאן איהו משה. דכתיב, (שמות ב׳:י״ט) ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'. ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עלאה.

איש מראה כמה דאת אמר (במדבר י״ב:ח׳) ומראה ולא בחידות. איש כמא דאת אמר, (דברים ל״ג:א׳) איש האלהים. כביכול בעלה דההוא מראה כבוד ה'. דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא (כ''א ב) מה דלא זכי בר נש אחרא.

וביד המצרי חנית. דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה כמא דאת אמר, (שמות י״ז:ט׳) ומטה האלהים בידי. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא ובהאי חב בסלע כמא דאת אמר, (במדבר כ׳:י״א) ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קודשא בריך הוא, משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה.

מיד (כ''ח ב') וירד אליו בשבט בדינא קשיא (שמואל ב כ״ג:כ״א) ויגזול את החנית מיד המצרי. דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה בידיה לעלמין. ויהרגהו בחניתו. על ההוא חובא דמחא בההוא מטה, מת ולא עאל לארעא קדישא ואתמנע נהורא דא מישראל. (שמואל ב כ״ג:י״ט) מן השלשים (ק''ה ב) הכי נכבד, אלין שלשים שנה עלאין דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב.

ואל השלשה לא בא, אנון הוו אתיאן לגביה ויהבי ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוי אתי לגביהון. ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא (דחושבנא) דלהון, (שמואל ב כ״ג:כ״ג) וישימהו דוד אל משמעתו. דלא אתפרש מלוחא דלביה לעלמין. לית פירודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה ואיהו לאו לדוד. בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא, איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה. ודא איהו וישימהו דוד אל משמעתו.

(תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' כמה הוא טבא עלאה ויקירא דזמין קודשא בריך הוא למעבד גבי בני נשא לאנון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא כד עאלין לההוא עלמא. טובך לא כתיב אלא רב טובך. ומאן איהו (תהילים קמ״ה:ז׳) זכר רב טובך יביעו. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין דאיהו זכר רב טובך. ודאי איהו (ישעיהו ס״ג:ז׳) ורב טוב לבית ישראל וגו'.

תו מה רב טובך, הכא אגליף רזא דחכמתא וכל רזין אתכלילו הכא, מ''ה, כמה דאתמר. רב דא אילנא ר''ב ותקיף. בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב ואעיל ליה ברום רקיעין. טוב''ך דא אור דאתברי ביומא קדמאה. אשר צפנת ליראיך בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא.

פעלת דא גן עדן עלאה. דכתיב, (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת יי, ודא הוא פעלת לחוסים בך. (בראשית מו ע''ב) נגד בני אדם דא גן עדן דלתתא לגו מתיבתא דרקיעא בההוא גן עדן דלעילא. ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא ונחתי ושראן (ושריין) לתתא. ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר.

(חבקוק ג׳:ב׳) יי שמעתי שמעך יראתי. האי קרא חבקוק אמר (אמרו) בשעתא דחמא מיתתיה ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי חבקוק. בגין דכתיב, (מלכים ב ד׳:י״ז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ודא בריה (ברה) דשונמית הוה. ותרין (בשלח מ''ה ע''א) חבוקין הוו, חד דאימיה וחד דאלישע. דכתיב, (מלכים ב ד׳:ל״ד) וישם פיו על פיו. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתבין. בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה אגליף ביה כל אנון (בשלח נ''א ע''ב) אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפן אנון מאתן ושיתסר אתוון. וכלהו אתוון אגליף ברוחיה (נ''א בדיבורא) אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן. וקרא ליה חבקוק. שמא דאשלים לכל סטרין. אשלים לחבוקין כדאתמר. ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר (פקודי רמ''ו ע''ב) אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה. ועל דא אקרי חבקוק.

ואיהו אמר (חבקוק ג׳:ב׳) יי שמעתי שמעך יראתי, שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר (נשא קל''ח ע''ב) ה' פעלך דעבדת לי בקרב שנים יהון חייהו. כמו חייו. וכל מאן דאתקשר באנון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה. בקרב שנים תודיע לההוא דרגא דלית (בה) חיין כלל.