(ישעיה מ) שאו (דף ל' א) מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שאו מרום עיניכם לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה. ומאן איהו, פתח עינים. ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקימא לשאלה. ברא אלה. ומאן איהו. מ''י. ההוא (שמות ק''מ א) דאקרי מקצה השמים לעילא. דכלא קימא ברשותיה. ועל דקימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי מ''י, דהא לעילא לית תמן שאלה. והאי קצה השמים אקרי מ''י.

ואית אחרא לתתא ואקרי מ''ה. מה בין האי להאי, אלא קדמאה סתימאה דאקרי מ''י קימא (תרומה קל''ח א', ויקהל רי''א, בהעלותך קמ''ח ב', ולהלן ט' א', י''ו, קס''ז א', שמות קנ''ז) לשאלה, כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן, מ''ה. מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא.

ועל רזא דנא כתיב, (איכה ב) מה אעידך מה אדמה לך. כד אתחריב בי מקדשא נפק קלא ואמר מה אעידך (נ''א ומה [מה] אדמה לך, בההוא מ''ה אעידך) בכל יומא ויומא, [והא] אסהידת בך מיומין קדמאין דכתיב, (דברים ל) העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ. ומה אדמה לך בההוא גונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין עבדית לך שלטנו על עלמא דכתיב, (איכה ב) הזאת'' העיר'' שיאמרו'' כלילת'' יפי'' וגו' קרינא לך (תהלים קכ''ב) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה.

(איכה ב) מה אשוה לך. כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא עד דיעלון בך אכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא גדול כים שברך. ואי תימא דלית לך קיימא ואסותא, מ''י (שמות רל''ז ב) ירפא לך, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה ירפא לך ויוקים לך.

מ''י קצה השמים לעילא, מ''ה ועד קצה השמים לתתא (קצה השמים לתתא). ודא ירית יעקב דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה קדמאה דאיהו מ''י, אל הקצה בתראה דאיהו מ''ה, בגין דקאים באמצעיתא. ועל דא מי ברא אלה.

בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגליא, עבד ברישא נקוד''ה (להלן ט''ו א', משפטים ק''ה א', ט' ב', שמות רכ''ו ב', רכ''ח א) חדא, ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין. חקק בה כל גליפין. ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה ואקרי מ''י שירותא (נ''א ראשיתא) לבנינא. קיימא ולא קיימא. עמיק וסתים בשמא. לא אקרי אלא מ''י. בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא) ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה, וסליק אל''ה בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין ואשתלים בשמא אלהים. ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים. ואנון דחבו בעגלא (נ''א בעלמא). על רזא דנא אמרו (שמות לכ) אלה אלהיך ישראל. וכמה דאשתתף מ''י באלה, הכי הוא שמא דאשתתף תדיר. וברזא דא אתקיים עלמא.

על דא שמיא וחיליהון במ''ה אתבריאו, דכתיב (תהלים שם) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' וכתיב, (תהלים שם) מ''ה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה'' הודך'' על'' השמים'', על השמים איהו לסלקא בשמא. בגין דברא נהורא לנהוריה ואתלבש דא בדא וסליק בשמא עלאה. ועל דא בראשית ברא אלהים, דא אלהים עלאה, דהא מ''ה לא הוי הכי ולא אתבני.

אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין (מאילין) אל''ה מלעילא לתתא. ואמא אוזיפת אל פני האדון יי, ודא אקרי אדון כמא דאת אמר, (יהושע ג׳:י״א) הנה ארון הברית אדון כל הארץ. כדין נפקת ה' ואעילת י', ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל.

ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא (תהילים מ״ב:ה׳) אלה אזכרה. אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי (ברעות נפשי בגין לאמשכא אתוון אלין) וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי, (תהילים מ״ב:ה׳) בקול רנה ותודה המון חוגג.

מכאן ולהלאה שלימו דקרא, דכתיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) המוציא במספר צבאם, תרין דרגין אנון דאיצטריך למהוי רשים כל חד מינייהו. חד דא דאתמר מ''ה. וחד מ''י. דא עלאה ודא תתאה. דא עלאה רשים ואמר (שמות קסח ב', וקלח ב) המוציא במספר צבאם, המוציא ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא המוציא לחם מן הארץ. המוציא ההוא דאשתמודעא דא דרגא תתאה, וכלא חד. במספר שתין רבוא אנון דקיימין כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חשבנא.

(נ''א כגוונא דא) לכלם, בין אנון שתין, בין כל חילין דילהון, בשם יקרא. מאי בשם יקרא. אי תימא דקרא לון בשמהתהון, לאו הכי הוא, דאם כן בשמו מבעי ליה. אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק בשמא (לעילא) ואקרי מ''י, לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה אף על גב דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא אל''ה ואסתלק בשמיה ואקרי אלהים, כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, ודא הוא בשם יקרא, בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. כגוונא דא (שמות ל״א:ב׳) ראה קראתי בשם. אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה.

מרוב אונים, (ישעיהו מ׳:כ״ט) מאי מרוב אונים, דא (פקודי רל''א ב) ריש דרגין, דסליקו ביה כל רעותין ואסתלקו ביה בארח סתים. ואמיץ כח דא רזא דעלמא עלאה דאסתלק בשם אלהים כדקאמרן. איש לא נעדר מאנון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא. ובגין דאיש לא נעדר, בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו אתמנון ולא אעדר מאנון (קנ''ז א', שמות כ''ב א) שתין רבוא אפילו חד. בגין למהוי כלא דיוקנא חדא. כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא.